| 1/2010
Big hole in my heart כמה מהר אפשר להתגבר על זו שרצית.
קשה לעשות אבל קל לדבר ולטאטא הכל הצידה.
אמרת לי "בואי, זה אמיתי, הלב לא משקר"
חיפשת להיות איתי ואז נעלמת, לא טרחת לבקר.
היית לי ידיד, היית איש סוד,
וכשלא ראית עתיד, לא חפצת בי עוד.
הטלפון לא צלצל והמייל נותר יתום.
פתאום הפכת צל, השתנית כך פתאום.
ולמה דווקא עכשיו את ליבך רוצה
בלי לחשוש?
האהבה הזאת אותי סיבכה, כן, עד מעל הראש.
מנסה בלי הצלחה לדחוף את הגלגל לאחור.
ההזדמנות שלי פרחה, הלכה,
האם מתכוונת גם לחזור?
תסביר לי איך, תגיד משהו, אל תפנה לי גב.
איפה נעלם "אני לצידך" ומחמאות כדרך אגב?
נשאר רק חלל והדים של שיחות, הזכרונות אינם מרפים.
ים של דמעות , השארת פה לשחות, ואני עוד ממלאה דפים...
כמה מהר אפשר להתגבר על זו שרצית.
קשה לעשות אבל קל לדבר ולטאטא הכל הצידה.
אמרת לי "בואי, זה אמיתי, הלב לא משקר"
חיפשת להיות איתי ואז נעלמת, לא טרחת לבקר.
היית לי ידיד, היית איש סוד,
וכשלא ראית עתיד, לא חפצת בי עוד.
הטלפון לא צלצל והמייל נותר יתום.
פתאום הפכת צל, השתנית כך פתאום.
כותבת מכתב ואז זורקת, גם ככה לא תתייחס.
שונאת להיות צודקת, כמו פעם עם המייל ואז הסמס.
שוכבת על ספסל בחצר, מסתכלת על שמיים.
אתה לי פה כל כך חסר,
כמו אוויר לנשימה, כמו הצמא למים...
את
השיר הזה כתבתי למישהי שביקשה ממני במייל.
היה לה ידיד בחופש הגדול, שהפך להיות הבן אדם הכי קרוב אליה.
היא היתה משתפת אותו בהכל ובדגש על הכל.
יום אחד, הוא רצה מעבר לידידות והיא סירבה. כי לא רצתה להרוס את הקשר היפה
שהיה ביניהם, היא ראתה בו רק ידיד טוב שלה.
התחילה השנה והוא פשוט נעלם.
הוא נמצא בשכבה שלה, אבל נשארו כרגע רק מבטים חפוזים ותו לא.
פתאום הוא לא יוזם תקשורת, לא מתייחס, השתנה במלוא מובן המילה.
היא בינתיים טוענת שהתחילה להרגיש אליו משהו, האהבה.
אותה נערה ניסתה לתפוס אותו באתר ששניהם רשומים בו ושאלה אותו שם אם הוא
עדיין מרגיש אליה את מה שאמר לה פעם, הוא בתגובה, ענה לה שלא.
וכך המצב נשאר, אפילו שלום לא אומרים אחד לשניה.
היא לא מבינה איך מידידים כלכך טובים, הם הפכו לשני זרים.
מילה שלי,
בהתחלה שהוא רצה, את לא רצית.
כשהוא כבר לא היה בעניין
ונעלם, החלטת פתאום שאת מאוהבת בו.
זה מאוד יכול לבלבל.
בקשר אליו,
אם הוא הצליח בזמן קצר לשכוח
את כל מה שהוא מרגיש כלפייך ואפילו את הקשר של הידידות הוא הזניח, זה צריך
להדליק נורה אדומה.
אני לא בנעלייך ולכן אני אולי
טועה, אבל אני אומר שאם המצב הוא כזה ומה שהוא הרגיש כלפייך כבר לא קיים
והתאדה מליבו בקלות, אני תוהה אם כאשר כן היית מסכימה באותו זמן לקשר של
זוגיות, כמה זמן זה היה מחזיק, אם בכלל.
נקודה למחשבה.
גם יכול להיות מצב אחר.
שבאותה תקופה שסירבת להצעה
שלו, היה לו קשה מאוד להסתכל שוב בעיניים שלך והוא לא היה מסוגל להמשיך שום
סוג של קשר איתך, לרבות ידידות.
אולי בגלל זה הוא מתחמק ואולי
בנה חומה מפנייך, כדי שתעזור לו להקל את המכה ושיתקדם הלאה.
כך או כך, את לא צריכה לחיות
על תיאוריות. אם אין תקשורת, אין שום דבר ולא משנה כמה חזק נרצה.
אם הצד השני לא מראה נכונות
לדבר ועושה כל שביכולתו להבהיר לך שהוא לא מעוניין לחדש את הקשר איתך, אז
כל ההתעקשות שלך, רק תרחיק אותו יותר ועל הדרך תנפח לו אגו.
הוא ראה שהשארת לו הודעה
ואפילו ענה עליה, הוא רואה את המבטים שלך בבצפר, אפשר להגיד שממך כן יש
סימנים שאת מעוניינת בו [ולא משנה כרגע לאיזה סוג של קשר].
מפה זה כבר בידיים שלו, אבל
אני לא מציע לך לחכות בשילוב ידיים ועם עיניים דומעות והרגשת פספוס יותר
מדי זמן, אלא לקחת נשימה עמוקה ולהמשיך הלאה.
אני יודע שתגידי "קל לו לדבר",
אבל אני לא אומר סתם דברים. גם לי היו רגעים שהייתי צריך להחליט אם להרים
ידיים או להתעקש ומשתי האופציות סבלתי רק מהמחשבה.
אבל צריך לקחת את עצמנו בידיים
ולא לכפות את עצמנו על אף אחד.
הוא הכיר אותך די זמן כדי לדעת
מי את ומה את מוכנה להעניק וכמה, ההחלטה שלו לוותר על זה, תדרוש ממך לקחת
את הטוב שהיה לתוך מזוודה גדולה, לקום וללכת קדימה. לא ללכת, לרוץ. לא לבכות על העבר, לא לקוות שהוא
יחזור על עצמו ולא להשלות את עצמך עם "אולי" ו"אם"מה שנועד להיות, יקרה. וזו לא סתם קלישאה זולה.
אני לא אטרח לנתח את אופיו של
הנער, אלא אתרכז במה את
צריכה וחייבת לעשות למען עצמך.
ניסית? חיכית? שום דבר לא קרה?
זה סימן שצריך לוותר. צד אחד
לא יכול להילחם לבד על קשר,
לזה דרושים שניים.
את צריכה גם לחשוב לבד על כל הנושא הזה ולשאול את עצמך למה דווקא אחרי שהוא
הלך, פתאום הרגשת התאהבות. מה שלא הרגשת בחופש, שבו ראית בו רק ידיד טוב.
מה השתנה? אולי עצם זה שהוא כבר לא בר השגה?
תנסי לחשוב גם עם ההיגיון ושימי את הרגש לכמה דק' של כנות בצד.
בהצלחה!

שמור
   
בטל שמור
   
שמור
   
בטל
| |
|