כותבת לו מכתב
ושופכת געגועים בתור מילים.
מנגנת, בוכה עוד תו,
אך כיצד ומאיפה מתחילים?

רצית לשפוך ליבך, סיפרת לה הכל,
היא הביעה הזדהות.
הרשית לעצמך בידיה ליפול.
ואז גילית... איזו טעות.

העתיקה כאב, מתוך מכתב , ללא כל בושה.
בטון רגוע, אפילו שליו, סיפרה לך על אותה התחושה.
על נער ששם קץ לחייו, שאת כאבו לא יכל עוד לסבול.
התעצבה, בכתה עליו,
על אותו סיפור שסיפרת לה אתמול!

מטפסת על קירות. מרגישה נבגדת, מבולבלת.
את פרצופה לא יכולה לראות
ואת מעשיה, לא מעכלת.

"שפכתי את ליבי, סיפרתי לך הכל,
אפילו הבעת הזדהות!
הרשיתי לעצמי בידייך ליפול
ואז גיליתי... איזו טעות."

שיר שכתבתי למישהי שביקשה ממני במייל.

היה לה ידיד, שעם הזמן, הפך להיות לה כמו אח, עם סיפור חיים מאוד קשה.
סיפור שגבר על הרצון שלו לחיות ושם קץ לחייו. היה בן 14 במותו.

בכל אופן, אותה נערה שפכה את הכאב שלה לחברה טובה שלה.
היא סיפרה למה היתה מדוכאת ואף הראתה לה את המכתב שכתבה לו.
יום לאחר מכן, אותה חברה "לפתע" נזכרה בסיפור מאוד מאוד דומה לשלה וברוב חוצפתה, העתיקה את המכתב הנ"ל, בניסוח טיפה שונה וטענה שמצאה אותו אצלה אחרי שחיטטה בדברים שלה.
מסתבר, שגם לה היה ידיד עם מקרה חיים דומה ואותו סוף טרגי, כנראה רק כדי לקבל תשומת לב, הזדהות ורחמים מהסביבה.

זו שלה כתבתי את השיר, חשה כעס ועצבים עליה ובאותו יום בכתה כמו ברגע שנודע לה על מותו.
זה כמו להתאבל עליו פעמיים, על מותו ועל חילול זכרו.

היא מרגישה שהיא תקעה לה סכין בגב ובלב, אחרי שסמכה עליה והרגישה נוח לשתף אותה בצער שלה.
היא לא מבינה איך אפשר לנצל מקרה עצוב ורציני כמו זה, לצרכיה האישיים והלא אנושיים בעליל.

מילה שלי,
קשה להבין אנשים ש"מעתיקים" צער של אחר כדי לקבל יחס ותשומת לב שהם יכולים להשיג לבד, בלי "לקחת טרמפ" על סיפורים אמיתיים של אחרים.
אפילו אני נשאר חסר מילים להתנהגות כזאת, ועוד מכאלה שהחשיבו עצמם כ"חברים טובים"?
הזוי בעיניי, קר, לא מתחשב ובעיקר עצוב.
עצוב כי אם בן אדם מגיע למצב בו הוא מזייף כאב של מישהו אחר, כנראה שהוא ממש ממש מסכן ומתחנן להתייחסות, בכל מחיר.
גם אם זה אומר לפגוע ברגשותיהם של הסובבים אותו.

"שמור אותי מאוהביי ומשונאיי אשמר בעצמי"
זה המשפט שעלה לי לראש ברגע שקראתי את המייל שלך.

אני הייתי מציע שפשוט תסתכלי על הסיטואציה מזוית מבט חדשה,
לא מתוך תחושת תסכול וכעס עליה,
אלא מצער על אנשים מסוגה שלא מוצאים דרך אחרת לקבל חום ואהבה מהסביבה.
לא צריך להתקרב אליה שוב, להיפך, להתרחק ממנה כמו מאש.
אין מה לעשות,
הלוואי והיה לנו ראדר שמגלה לנו מיהו חבר ומיהו מזוייף,
אלוהים רצה שנדע לבד להתמודד ולא להתנהג בתמימות ובקלות ראש, אלא תמיד להישאר עם עין אחת פקוחה, ככתוב:
"כבדהו-וחשדהו"
קשה מאוד להתאכזב מחברים שחשבנו שהם אמיתיים בקשר שלהם, אבל צריך לקחת אויר, להוציא מחיינו את מי שהתגלו כזיוף ולהתרכז באלה שהוכיחו את חברותם ולהישאר שם.

בהצלחה!

*גם אם אין לכם בלוג, אתם יכולים להירשם כמנויים*
איך נרשמים: מתחת ל"מצב רוח כרגע,"[בתחילת הרשימות] יש מלבן ריק.
מלאו אותו עם כתובת המייל שלכם ואז לחצו מתחת על "הצטרף כמנוי".

עריכה 10/2
לא זכיתי בתחרות של "מעריב לנוער" אני אעתיק לכאן את מה שכתבתי לנופר בתגובות:
היה צפוי, כי התמודדתי עם פעילים כשמי שניצח היה ידוע לכולם שייקח בגלל מס’ הקוראים והמנויים שלו וככה גם השאר ששהו בטבלה בזמן האחרון [וגם הלפני האחרון]
לא נורא, הוחמאתי מעצם ההתמודדות. ברכות לזוכים
תודה רבה לכל הקוראים והקוראות היקרים שלי, לכל מי שהצביע ותמך!
וגם תודה מיוחדת לאישה מיוחדת: גלי צבי וייס על טוב ליבה ונדיבותה.

זה הכל לבינתיים!
מסרים חדשים למנויים יישלחו אליכם בקרוב.


עשיתי לא מזמן מרתון חברים והקטע של הנשיקה הראשונה שלהם,
מצליח לרגש אותי כל פעם מחדש[:

אני אבקר ואגיב גם אצלכם, כמו תמיד. DONE

*גלעד שליט נמצא בשבי כבר: 1,325 ימים.*