כל לילה שוכבת ומתחננת כבר לנס.
מחכה היא לילד, מחכה שייכנס.
עד מתי יירדו דמעות מתוך עצב, לא הקלה?
השעות עוברות, חולפות,
הנה עוד יום חדש עלה.

תמונה של זכרונות,
תלויה על קיר בתוך החדר.
"כן, זה הולך להשתנות," אמרה,
"הכל יחזור להיות בסדר"

כסא אחד שמור היטב,
[עם תקווה עמוק בלב]
אפילו אליהו,
אפילו הוא שם לא יישב.

ילד שלי, גלעד.
אל תפחד, אל תרגיש לבד.
לא אתייאש עד שתשוב, ילדי.
עד שתהיה שוב לידי.

ילד שלי, גלעד!
אל תפחד, [לא] אל תרגיש לבד.
לא אתייאש עד שתשוב, ילדי.
עד שתאחז שוב בידי.


חיבקתי כשהיה עצוב וליטפתי כשכאב.

תסלח לי בן יקר אהוב,
שלא עושה זאת גם עכשיו...



"על ארבעה חמישה בנים דיברה התורה: על החכם, על הרשע, על התם ועל שאינו יודע לשאול"
ויש עוד בן אחד, זה שהמדינה עדיין לא השיבה,
בנם האובד של משפחת שליט, של נועם ושל אביבה.

אין חג חירות אמיתי, בלי החירות של גלעד.


1,375 ימים ולילות בשבי החמאס

הזמן חולף וגלעד מחכה שיפרצו את הדלת וישחררו את ידיו מאזיקים.
אז מי השליט שישחרר את גלעד?