כל חיי התאמצתי להצטיין,

שתתגאה, שתאמין, שתאהב בי גם מה שאין.

מוכיח לעצמי אבל בינינו, בשבילך, לרוב,

שאני אחראי, מוצלח, או מה שהכי קרוב...

מסע אינסופי לכיבוש יעדים.

בועט מהשביל מכשולים ופחדים.

הרצון להיות כמוך בוער כמו אש בדמי.

אתה חשוב לי אבא ויקר לי יותר מעצמי.

בעיניי אתה מודל לחיים, הדוגמה המושלמת.

מקבל כל הזמן שבחים ואימא ממך מוקסמת.

עם ראש על הכתפיים ורגליים נטועות באדמה,

מחובר למציאות ויודע תמיד מתי להגיד מה.

כמוך, לא מסתפק במועט, שואף ליותר.

ואם אני נתקע, זה לא ימנע ממני לאלתר.

למדתי ממך שלקשיים אסור לוותר,

יש לנסות בדרך אחרת

ולהשלים לאט את החסר.

ממתבגר שובב וסורר, ההופך כל אסור למותר,

הפכתי לגמרי אחר,

 שעדיין מתקן מה שנותר.

תמיד אמרת שכדי להצליח יש להזיע,

כי אז בקלות אוכל לקטוף כל מה שהעולם לי יציע.

אתה יודע,אבא... זה מתיש לפעמים,

כשאני מתקשה לישון בלילות והראש קודח מבפנים.

היו גם רגעים שחשבתי להרים בהם ידיים.

מצאתי לכל דבר תירוץ ואפילו יותר משניים!

וכשאיבדתי רצון להמשיך הלאה,

הופעת פתאום ומשכת אותי ב-כוח למעלה.

ותוך כדי חיבוק ודמעות שירדו לשנינו

אמרת לי משהו שלעולם יישאר בזכרונינו!

"זה לא חשוב אם תצליח או תיכשל,

ואפילו אם לפעמים אתה נופל

לא הפסקתי לאהוב מהרגע שהתחלתי,

אחרי הכל,

א-תה הוא הילד לו ייחלתי"

תודה, אבא.

שיר שכתבתי ל/על אבא שלי

זה הזמן להגיד שאני מעריץ, גאה ושמח להיות הבן שלו.

הארה קטנה:

אבא שלי תמיד אהב אותי ותמיד דחף קדימה.

עשיתי הרבה צרות והרגשתי צורך לתקן, להוכיח שהשתניתי,

לתת לו סיבה להיות גאה בי.

אם יצא מהשיר שהוא אבא קשוח ולא מפרגן,

הוא ההיפך הגמור.

חשבתי לכתוב את השיר אחרי נפילה גדולה שהיתה לי ובעקבות זה, הוא פתח את ליבו וכל השאר היסטוריה.

כמו מה שכתבתי לכם מזמן במייל[: 

האם אני אתן לו לקרוא?

לא כרגע...

אבל אולי מתישהו.

היה לי קשה לכתוב את השיר גם מבחינה רגשית.

מישהי העירה לי וצדקה, שלא ממש נפתחתי ועצרתי את עצמי בין השורות,

אבל זה בסדר, אני עושה הכל בקצב שלי.

חזרתי לכתוב בשעה טובה[:

מה אתם אומרים על התוצאה?