את שומעת בלחישותיי את כמיהתי למגעך.

את אומרת כי בלעדיי את מחפשת דרכים איך -

לעבור את שעות היום, לחכות שיגיע ליל.

את שפתיי רוצה לטעום,

והראש בי מהתל.

תני לי עוד דקה להסביר מה שלא יכול.

אי שם את מחכה, מפחדת שוב ליפול.

אוחז בכף ידך, אך לפעמים בעצמי נזרק.

מחליק, שובר את הלב,

מתהום נשלח מברק

 .

מתגעגע בדיוק כמוך, לא פחות אם לא יותר.

רוצה לחבק וגם לתמוך, לא רוצה שנוותר.

המרחק והתסכול, מוציאים מדעתי.

לעזוב הוא לא שיקול,

רוצה אותך איתי.

צועק את שמך וחוזר ההד, כלוא במציאות.

הלילה על הגעגוע שוב יורד,

רק שיגווע כבר וימות.

תני לי עוד דקה להסביר מה שלא יכול.

אי שם את מחכה, מפחדת שוב ליפול.

אוחז בכף ידך , אך לפעמים בעצמי נזרק.

מחליק, שובר את הלב,

התשמעי אם לך אצעק?

את מבקשת שנברח ולא נזמין שם אף אחד.

את השאלות נשליך לפח, נאהב עד שנרעד.

נהיה רק אני ואת, שטיח כוכבים וחצי ירח.

מראשון ועד שבת, נשתכר מאהבה -

לא נרצה להתפכח...

"אל תחשוב על כלום, אל תסתכל לצדדים",

הופכת בפניי קו ישר לעקום, מעלימה את הפחדים.

נאלם, פשוט לא יכול, מול עינייך הירוקות.

מפנה גב אל העולם, מרוב אושר -

רק בא לבכות.

תני לי עוד דקה להסביר מה שלא יכול.

אי שם את מחכה, מפחדת שוב ליפול.

אוחז בכף ידך, אך לפעמים בעצמי נזרק.

מחליק, שובר את הלב,

אך כשמביט בך, הוא נדבק.