כשאתה פתאום נופל

ולא מנסה להתרומם,

כשאתה מתייחס רק לטפל

והאור בעיניך מתעמעם

כשאתה נאנח בכל נשימה

ואתה נעשה אדיש,

כשכבר אין לך בשביל מה

והמחשבות דופקות לך בראש,

ממש כמו פטיש

כשאתה מוותר על יציאה,

כי אין לך במי לבטוח

כשחולפת עוד שנייה,

שמתבזבזת על לברוח, הכי נוח

כשאתה סוגר את הוילון

ונכנס לתוך פיג'מה,

כשאתה מנסה רק לישון,

כי אולי הכי טוב, הכי טוב שמה

כשאתה מעדיף לצלול

במקום להיאחז בענף,

כשאתה מסתכל על המכלול

והאושר לא מונח על הכף

כשלחשוב צלול, אתה לא מצליח,

אתה מעדיף לטאטא

את כל הצרות מתחת לשטיח,

כי זה נשמע לך מפתה

כשחיוך נשמע לך רחוק ולא אמיתי

[והוא אינו מוזמן גם כאורח]

כשהזמן לא עובר, כמו בהילוך איטי

ומה שאתה רוצה לזכור, אתה דווקא שוכח

 בשעה זו - חברות נבחנת,

אל תוותר על האפשרות למשענת

אגו  בסופו של דבר להתפוצץ,

לפני שיכאב, מומלץ לרדת מהעץ

הסתכל על החיים כמתנה ולא כעול,

תחגוג כל שנה, אל תחיה כמו אתמול

תשנה קצת שגרה תן לשמש להיכנס,

קיבלת "סטירה"? אל תתרגל לתחתית,

טפס!

תן לחבר להיות לך הרגליים, גם אתה היית בשבילו

הוא ירצה להחזיר לך כפליים, אל תמהר לומר לו "לא,"

כשגשום לך בפנים אבל בחרת לטרוק לשמש בפרצוף

לא תגלה לעולם,

שדווקא מהכי למטה, לומדים לעוף.

שיר שכתבתי אחרי כלכך הרבה זמן שלא.

"בכל יום אני אסיר תודה על לילות שהפכו לימים,

 חברים שהפכו למשפחה,

חלומות שהפכו למציאות

וחיבה שהפכה לאהבה!"

שיהיה לכולכם סופ"ש חמים וטוב,

[עוד 5 בקשות ויש 1,000 בלוגים בטבעת "מהלב אל המקלדת"]

שלכם באהבה,