"לשמור על השקט, הם כאן!" למטרה שבאו בשבילה

אמא עם תינוקה נאבקת, אבא מזיז שפתיו לתפילה

צעדים חזקים נשמעים מלמעלה ופקודות בגרמנית

נשימות כבדות, שרויים בבהלה, הם פה כבר בשנית

דקות חולפות כמו נצח. בפנים חושך, עלטה ובלי חמצן

הזיעה נוטפת מהמצח, הדמעות יורדות לאיטן

צלחות מתנפצות אל הקיר, רהיטים מוטחים על רצפה "מזוהמת"

ולמטה, אין אוויר, התינוקת כבר כמעט לא נושמת

"אל תתני לה לבכות, שימי יד על פיה"  אמר

"הם יילכו, רק עוד כמה דקות... עוד כמה דקות,

זה תיכף נגמר"

קללות וקולות צחוק שדעכו אחרי דלת היציאה

אפשר עכשיו לנשום עמוק,

אבל רק עד הפעם הבאה...

הטלאי מבצבץ על גופה של ילדה בת יומה

בזרועות מקועקעות היא עטופה, שמגנות על שלומה

אימת המוות מרחפת כל הזמן, גם השמש נצבעה שחור

התקווה לא מראה סימן. מחכים לה, מחכים בתור

"בושה לגזע!" "אני יהודי מזוהם!" נכתב על השלט שהחזיק

נתפס על ידי הנאצים, יימח שמם, הלך עד שהפסיק

גופתו מוטלת על האדמה וחיילים משתעשעים ומצביעים עליו

אחד מוציא מצלמה, השני נותן לו עוד כדור בגב.

"הם יילכו, רק עוד כמה דקות... עוד כמה דקות" אמר

אפשר עכשיו לנשום עמוק,

זה כבר... נגמר"

הייתי חייב לכתוב על היום החשוב הזה.

בתמונה מוצג סבו הי"ד, של ראש המוסד היוצא, מאיר דגן, ייבדל לחיים ארוכים..

אין קשר בין השיר אליו.

"נָדַרְתִי הַנֵדֶר: לִזְכֹּר אֶת הַכֹּל, לִזְכֹּר - וְדָבָר לֹא לִשְׁכֹּחַ"