אז חזרנו, אם כי כבר שבוע שעבר, אבל לא יצא לי ממש לכתוב.
אתם
יודעים, כשחזרתי, נכנסתי לפייסבוק וראיתי סטטוס "נשוי", לא הפסקתי לצחוק,
לא יודע מה יש לי, כל פעם שהמילה הזו מוזכרת, אני לא יכול להתאפק חחחח
עדיין מוזר לי, אולי כי לא האמנתי שאעשה את הצעד הזה כלכך מהר [טוב, היא
תגיד אחרת "6 שנים זה מהר????"] אבל התכוונתי לגיל. כל הזמן תכננתי שבגיל
30+ אקח את עצמי בידיים יחד עם עוד מישהי לצידי ואתחיל בחיים הבוגרים, שזה
אומר: נגמרו חיי המסיבות, הבילויים, הצחוקים........
חחחח סתם סתם, זה רק מתחיל.
מה שמוכיח בעצם שאנחנו מתכננים תכניות ואלוהים צוחק עלינו מלמעלה ["כן, בטח, רוצה גם איזה כוס קפה ליד?"]
אז אחרי חתונה, באמת מהסרטים, שאני באופן אישי הייתי קצת בלחץ ממנה,
אם תעבור טוב, אם לא יהיו תקריות מביכות [ע"ע כוס] וכו'... לקחתי אותה
לירח דבש.
והדבש של יד מרדכי בחיים לא יגיע לרמה הזאת.
עשינו כמה תחנות.
2 מדינות אבל טיילנו לאורכן, לפעמים לרוחבן כשהיו המלצות.
ההורים
[לא משנה מאיזה צד] שכרו לנו במתנה בית יפהפה בעיירה ציורית באיטליה,
במקום בית מלון. היו מלא תמונות, שיגענו הרבה אנשים שם שיחזיקו במצלמה, אבל
מי יסרב לצלם יפהפייה כזו.
* ולמדתי עוד לקח,
כשיוצאים לחופשה בחו"ל, תמיד לקחת מזוודה ריקה ספייר.
כמובן שפגשנו גם כמה ישראלים, הרי זה בלתי אפשרי לצאת לחוץ לארץ בלי שהארץ יהיה שם גם.
זה נגמר מהר מדי,
אבל תמיד יהיו עוד הזדמנויות.
כל
הזמן עלה באויר, גם מצידה, אולי לרדת מהארץ, לחיות קצת בשקט, בביטחון,
מקום לגדל בו משפחה ויש אפשרות כזו, אבל אני תמיד אגיד "לא" משתי סיבות: 1.
אחי הקטן חי בחו"ל, אז גם אני אלך? לא רוצה להסב צער לאימא שלי, מצטער. 2.
ציונות. למרות שיש לי הרבה רגעים שגם אני מאבד את עצמי לדעת מה אני עושה
פה עדיין אחרי קריאה מרפרפת על כותרות החדשות ולא רק בנוגע לאיראנים
והערבים.
חו"ל נועד רק לחופשות ולביקורים, לא מעבר.
אני אף פעם לא ארגיש בבית חוץ מישראל. נשמע קיטשי ובלה בלה בלה, אני יודע, אבל ככה זה מרגיש לי, בכל אופן.
תקופת החגים מתקרבת, כמה כיף.
מת על המשפחתיות הזו.
אבל
מעכשיו צריך לתכנן איפה עושים ואצל מי וגם אני הולך להיכנס כעת לרשימה של
"שנה שעברה בפסח, היינו אצל ההורים שלך!" - "מה פתאום, זה היה סוכות!"
|:
טוב, אז האסקימוסית שלי ואני גרים יחד בבית מדהים, שאימא שלי אוהבת
לעצב אותו ולהביא כל הזמן רעיונות חדשים [מה "פנג שוואי" עכשיו?], האישה
שלי זורמת.
בכלל, אני לא חושב שהייתי מתחתן עם בחורה שלא היתה מסתדרת עם אימא שלי. לא משנה כמה הייתי אוהב אותה.
ולגבי השלב הבא?
עובדים על זה 
אוהב אתכם וחזרתי עם המון געגועים לכאן.
האישה שלי הולכת לעשות לי משטר כתיבה, ככה שלא יהיו היעלמויות ארוכות מדי מהבלוג, אולי רק במקרים חריגים.
אישרתי את כל הבקשות לטבעות הבלוג והיו הרבה כאלה, איזה כיף לראות.
בקשר למנויים? צפו לדברים חדשים במייל.
*ביקרתי אצל כל מי שהגיב לי לפוסט הקודם.
שיהיה לכולנו המשך שבוע טוב ומוצלח,
ד"א,
אני גם שותף לקריאה.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
