מתהלך בין סמטאות החיים-

הצללים, שברי האור

מחפש את הפנים,

את חלקן כבר לא אזכור

קבצי תמונות רצים,

כמו סרט נע, שחור לבן

כל המעשים, הכעסים

בתוך רגע לא מובן [במכוון?]

הרמזורים, שלטי "עצור"

לא נותנים גם אם ארצה

לשכוח, רק לחזור,

מתוך ארון עוד שד יוצא

קולות ההד מעוד סמטה,

מישהו צופה מהמרפסת

תמונה אחת שהיא קימטה,

אישה בונה - שנייה הורסת

רמזים במפה קרועה, מתיישנת -

מובילים לכביש סואן

שם היא באמצע, מעשנת,

מסמנת כבר שאין

מכוניות של פיתויים,

אחת אחת אותי דרסה

אחרי ערימות של שינויים,

נשאר לי לעשות פרסה

רץ קדימה, בכל הכוח,

אני עצמי לבד

לא, זה לא כדי לברוח,

הלקח כבר נלמד

פוגש שדים מן העבר,

אנחות משתוללות

של כאב, של "נשבר",

סוף עם מליון של התחלות

נעצר, חסר אוויר

לתוך חיבוק חם, מבטיח

"אני הגעגוע, נעים להכיר,

- זה שטאטאת לשטיח"

מתהלך בין סמטאות החיים-

הצללים, שברי האור

מחפש את הפנים,

את חלקן כבר לא אזכור

רץ קדימה, בכל הכוח,

בין כשלונות והצלחות

לא ממהר כל כך לשכוח

אך נאחז כמה שפחות

פוגש את האושר שחיפשתי

הוא בידיי עכשיו

עם משפחה, חברים שבחרתי

שיר שכתבתי על הזכרונות שהשארנו מאחור חלקם גם אנשים מסויימים שסגרנו יחד עם הפרק הישן של חיינו.

אנחנו זה מי שחווינו עם דמויות מהעבר, אלה שבנו אותנו, אלה שהשאירו בנו חולשות, אלה שאנחנו ננצור עד יומנו האחרון ואלה שלמדנו דרכם הרבה דברים, גם אם ובעיקר מתוך רגעים לא סימפטיים של שיברון לב, אכזבה גדולה, דרך דמעות ועיניים אדומות שנתנו לנו הרגשה שמכאן - אפשר רק לעלות.

להסתכל אחורה רק כדי להיאחז בהווה, באנשים שאנחנו מחזיקים מהם, שנותנים לנו כל בוקר סיבה להתעורר ולחיות בשבילם.

לקראת השנה האזרחית החדשה,

תמיד טוב לדעת להניח לעבר לא לתת לו להציק לנו לבנות את העתיד. לבנות עם האנשים שבחרנו להשאיר איתנו, שבחרו בנו ולא נתנו לנו ליפול. אלה שהאינטרסים שלהם לא ידרכו אף פעם על האמון שלנו בהם.

זמן טוב להוקיר תודה על משפחה שמחבקת, על חברים שכיף לחלוק איתם את רגעי השמחה ו-הכאב ואפילו על הימים ששברו אותנו - כי זה מה שעזר לבנות הכל מאפס ומבסיס חזק יותר של הצלחה והערכה עצמית.

גם לכם יש "כיס אוויר" בתוך המחנק של השגרה והאתגרים סביבכם?

שתפו אותי בתגובה או בתוך פוסט משלכם.

אשמח גם לקרוא את דעתכם על הקטע למעלה שכתבתי.

 2013 שמח לכולכם!

שלכם תמיד,