*מעט מאוד מכלכך הרבה פנים יפות וותיקות שעדיין תוכלו לעיין בהן ולהתרשם מתוך הרשימות בצד.

שש שנים של כתיבה, מלאות בהערכת תודה והתרגשות אין סופית בכל פרגון שלכם -

בכל תגובה, לייק, מילה טובה במייל.

אני חייב תודה לזו שהכירה לי בכלל את ישראבלוג ואמרה לי "למה לא?"

בלוג שבכלל היה אמור להיות אישי, פרטי, פתאום גילה לי עולמות מדהימים ומופלאים, העולמות שלכם. העולמות שהסכמתם לחשוף לכל העולם,

עולם שלפעמים נתתם לי להיכנס אליו עמוק יותר ועל הדרך, לתת איזו דחיפה קטנה ולעודד אתכם שקושי יש לקחת כאתגר. גם קיר אפשר לשבור, היו כאלה שטיפסו את כל האוורסט, כי קושי כשלוקחים אותו כאתגר, הוא נותן תקווה שאין דבר העומד בפני הרצון,

שכל אחד ואחת יכולים לכבוש את העולם – אם רק רוצים מספיק.

התחלתי לכתוב את הבלוג הזה כילדון שמגלה את עצמו ומחפש כיוון, לבחור שנשא את אשת חלומותיו ועכשיו מצפה לתינוק.

עברתם איתי הרבה עליות ומורדות,

שמחתם איתי בשמחות שלי

עודדתם כשאני זה שהייתי צריך אתכם

אתם לפעמים הכוח שלי ולעיתים מאוד קרובות, ההשראה, גם לכתיבה וגם להתגבר על כל דבר ולהיות אדם טוב יותר.

תודה לכולכם