| 3/2008
סיפור בהמשכים- החלק החמישי.
מאירועי הפרק הקודם:
"מה לעזאזל את חושבת שאת עושה פה!?"
קרא קול מאחוריהן.
גל הסתובבה וראתה את הפנים הנוזפות והשחצניות של נוי.
מוזר לה לחשוב שזו אותה אחת שלפני זמן לא רב, יצאה איתה למסיבות ובילויים ביחד.
"מה זה עניינך מה היא עושה פה?" כעסה רונה ועמדה בין שתיהן.
"כל
מה שקשור לחבר שלי הוא גם ענייני." גל הרגישה סכין חדה חותכת אותה לשמע
המשפט הזה והיא פשוט רצתה שהאדמה תבלע אותה. נוי ידעה זאת ולכן הדגישה את
זה כשהיא מסתכלת ישר לעיניה.
"ואני לא חושבת שהנוכחות שלה תעשה לדן טוב אחרי התאונה הקשה שעבר. אז תעשו פרסה לפני שאקרא למאבטח של בית החולים."
אם היה משהו שרונה תיעבה, זה היה כל מה שנוי ייצגה: צפונית שחושבת שהכל מגיע לה.
"לא ידעתי שבלונדיניות מרבות לחשוב," התגרתה בה.
"רונה, עזבי. בואי נלך מכאן," משכה אותה גל.
"מה, את תוותרי לה?"
"זה לא מקום לריב בו. נבוא בפעם אחרת," אמרה.
נוי חייכה בסיפוק כשראתה את שתיהן מתרחקות ונכנסה לחדר שבו דן שהה.
לאחר כמה דקות, הסלולרי של גל השמיע צליל הודעה חדשה.
"שלא תעזי ליצור עם דן קשר, לא בהודעות לא בטלפון ולא בביקורי פתע. הוא לא סובל אותך. חסכת לעצמך איתו עכשיו רגע של מבוכה".
שולח: נוי מילר.
"משהו חשוב?" שאלה רונה.
"לא, סתם הודעה מהבנק."
גל שיחזרה את ההודעה בראשה ולא ידעה אם זה באמת נכון. אבל שום דבר לא היה אכפת לה באותו רגע, חוץ מהידיעה שדן בסדר.
"בואי ניסע לשתות אספרסו בארומה."
"לא רונה, סעי לשם את אני חותכת לדירה שלי."
"בשביל
מה? לרחם על עצמך? לבכות?אני מצטערת. בימים אחרים הייתי מכבדת את הבקשה
שלך ועוזבת אותך להיות לבד. תנחשי על איזה יום נפלת?" גל חייכה, היא כלכך
שמחה שיש לה אותה, היא מפחדת לחשוב מה היה קורה לולא הייתה בסביבה.
-
"היי יפה שלי," דן פקח עיניים לשמע קולה של נוי.
"היי,"
"כל העולם דואג לך, אתה יודע?"
דן ניסה לזוז ונתקל בכאב חד בכל גופו.
"לא יודע מה קרה לי, אני זוכר שקיבלתי סחרחורת על ההגה וסטיתי לנתיב השני ועכשיו כולי לא יכול לזוז."
"שששש" ליטפה את שערו "תנסה לנוח עד שהרופא יבוא לראות מה איתך, טוב?"
הוא החזיק את ידה בידו.
לאחר כמה דקות אימו נכנסה עם דוקטור שפירא, מנהל מחלקת טראומה.
נוי עשתה איתם היכרות קצרה.
"דנ'קה?"אימו התקרבה לדן עם דמעות מחייכת בכוח.
"היי אימא'לה," חייך "הכל בסדר". הרגיע אותה.
הוא הסתכל אל ד"ר שפירא.
"מה מצבי, ד"ר?"
"כפי שאתה רואה,יצאת יחסית בזול מהתאונה הזאת." הוא הסתכל בדפים שהיו בידו.
עברת
ניתוח עקב קרע בטחול, אתה בינתיים מתאושש יפה. זעזוע מוח קל ופגיעות יבשות
בגב. חגורת הבטיחות הצילה אותך ממוות בטוח בחור, אני שמח שיש עדיין כאלה
שמקשיבים להוראות בטיחות על הכביש," אמר בטון אבהי.
"מתי הוא יכול להשתחרר?" שאלה גברת שגב.
"תלוי במהירות ההחלמה שלו, בד"כ זה שבוע עד 3 שבועות." נעצר ואז שאל "אתה זוכר מדוע נאלצת לסטות הצידה עם הרכב?"
דן נאנח.
"היו
לי כמה ימים קודם, סחרחורות וכאבי ראש שצצו מדי פעם ונעלמו," אימו נכנסה
לדבריו "למה למען ה', לא הלכת להיבדק? למה לא אמרת לי?" נזפה בו מדאגה.
ולפני שהספיק לענות לה, היא פנתה לרופא "אתה יודע מה היה לו?"
ד"ר שפירא הסתכל על דן ואז על הדפים שהיו בידו וגירד בראשו.
"לא מצאנו שום דבר יוצא דופן, יכול להיות שזו תגובה פסיכוסומטית למשהו שקרה לו וזה השפיע עליו פיזית." הוא פנה הפעם לדן,
"להבא בחור צעיר, אל תפעיל מנוע כשאתה רואה שהמצב הזה חוזר."
דן חייך "אל תדאג ד"ר, למדתי את הלקח בדרך הקשה."
הם נפרדו ממנו והוא המשיך לחולים אחרים ששהו במחלקה.
"יעלי לא מפסיקה לדאוג לך, תרים אליה טלפון" ביקשה אימו.
"למה היא לא באה?"
"לידור יקפיץ אותה הנה אחרי המתכונת שלה."
נוי נתנה לו את הסלולרי שלה ויצאה להביא לה לשתות.
"עידו אמר שיגיע ביומיים הקרובים לארץ," אמרה בשמחה.
"וואלה? אז אני צריך לעשות תאונה לעיתים קרובות אם ככה," היא עשתה פרצוף נוזף.
"צוחק אימא'לה," נישק את כף ידה.
"אמממ, ומה עם אבא, שוב פעם 'לא יכל להגיע'?" שאל בציניות.
"הוא מחוץ לעיר, הוא בדרך לכאן הוא יהיה פה אחה"צ."
"שלא יטרח," לחש לעצמו.
האחות נכנסה לחדר ודן "ניצל" מנאום על כמה הוא חשוב לאביו.
חודש וחצי לאחר מכן
"היי ילדונת..." גל התעוררה מנשיקה בלחיה.
"בוקר טוב," פיהקה וחייכה לעבר רביב.
""מה השעה?"
"השעה שנקום וניסע לים," אמר.
"אני רוצה לישון עוד קצת." שינתה תנוחה ושמה את השמיכה על ראשה מתכננת להעביר את השבת בשינה.
לאחר כמה שניות, הרגישה אותו זוחל מעליה מתחת לשמיכה שלה ומנשק אותה מכפות הרגליים ועד לאיזור שבו התנקז כל הדם שהרעיד את גופה.
גל נאנחה בהנאה "נישאר עוד קצת במיטה," קרא רביב כשהוא עדיין מעליה. "אבל
לא כדי לישון," חייך בערמומיות תוך כדי שהוא נצמד אל גופה ומהדק את שפתיו
על שפתיה.
גל החליטה להמשיך בחייה ולהפסיק לקוות שדן והיא ימשיכו מהנקודה שהפסיקו.
גם אם זה במחיר של להיות עם מישהו שהיא לא אוהבת.
הם נשארו במיטה עד הצהריים ואז יצאו לאכול בעזריאלי.
-
דן שכב במיטה, מסתכל על הסלולרי שלו.
"אפילו פעם אחת היא לא באה לשאול מה שלומי. וזה לא שלא פירסמו את זה בכל
עיתון במדינה." אמר לעצמו כשהוא חושב על גל. "לא מגיע לך בכלל שאני ארגיש
אשם על כלום." הוא הסתכל לצד השני של המיטה, שם שכבה נוי. האחת שהייתה
לצידו בכל תהליך ההחלמה שלו והתעקשה שיגור אצלה עד שתהיה בטוחה שהחלים
במאת האחוזים.
הוא התפעל בלי סוף מגופה שהשאיר בו כל פעם תשוקה לעוד.
הוא נשען על הצד, והתקרב לאוזנה " אני אוהב אותך."
נוי, שהייתה רדומה לגמרי, פקחה עיניים חושבת שהיא עדיין בחלום, התפללה לא להתעורר ממנו.
"מה?" אמרה כשהיא עדיין עם הגב אליו.
"אני אוהב אותך, נוי מילר." נישק אותה בצווארה.
היא הסתובבה אליו והביטה בו.
"גם אני אוהבת אותך," אמרה כשהיא נאבקת לא לצרוח את זה מרוב אושר. כל כך
הרבה זמן חיכתה לשמוע את זה יוצא מפיו, ועדיין היא לא הייתה מוכנה לרגע
הזה.
הם הסתכלו אחד על השנייה שניות ארוכות, דן התרומם ממקומו ונישק אותה על שפתיה אל עבר עוד שעה ארוכה של אהבה במיטה.
"אני נכנסת להתקלח," אמרה לו אחרי ששניהם הגיעו לשיא. "רוצה לבוא איתי?"
הוא ליטף את שיערה "תכיני את המים, אני עושה טלפון קצר ובא אלייך."
"אל תשתהה יותר מדי," נישקה אותו נשיקה ארוכה וירדה מהמיטה אל המקלחת, עיניו עקבו אחרי גופה המעורר עד שנעלמה.
"הלו?" קרא קול מהצד השני של האפרכסת.
"מה קורה, רביב?" רביב שהיה באותו רגע עם גל, העדיף לעשות את השיחה רחוק מהשולחן.
הוא סימן לגל שהוא עוד מעט חוזר והלך עם הפלא'.
"דן, מוזר לשמוע ממך. שמעתי עברת תאונה, מה שלומך?"
"מחלימים. לא משהו שלא יעבור." אמר דן.
"תשמע, אתה בקשר עם גל אולי?" רביב לא ידע מה לענות.
"אממ" ולפני שהספיק להמשיך, דן ניסה לשאול כבדרך אגב "מה איתה? אתה יודע?"
"היא בסדר גמור, למה?"
"סתם, לא משהו מיוחד." ואז שינה נושא כדי שלא יווצר רושם שהוא התקשר במיוחד לזה.
רביב הרגיש שיש לדן עדיין רגשות לגל. ובמוחו עלה רעיון מחושב.
"מזמן לא ראיתי אותך, יש מצב אתה בא לעזריאלי? נשב נדבר קצת. תביא איתך מישהי, תכיר את חברה שלי."
"בכיף, חצי שעה אני שם."
רביב ניתק והסתכל לעבר השולחן שגל ישבה בו.
"דן שגב, מקווה שתאהב את הטעם שלי."
המשך יבוא...
מקווה שאהבתם.
יש מצב שהחלק הבא יהיה גם החלק האחרון של הסיפור.
מי שרוצה להשפיע על העלילה, מוזמן לכתוב לי.
שימו לב, כתובת המייל שונתה
[email protected]
גם לבקשות/תלונות/משלוחי מנות 
אני אענה לכל התגובות מהפוסט הקודם ואבקר אצלכם.
לא שוכח.
מי שעדיין לא הצטרף לטבעת שלי,
מוזמן ללחוץ למטה ואני אאשר אותו:
עד כאן להפעם,
נתראה בפוסט הבא.
סופ/שבוע מהנה ושקט לכולם,
שמור
בטל
| |
|
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
