מסתכלת למעלה, מחפשת מלאך

לא, לא, סתם אחד, אני מחפשת אותך

אל תגלגלי עיניים, את חייבת להודות

היית הקו בפנים שחיבר בין הנקודות

נולדת לעשות טוב, לא רק לבני אדם

אין אחד שלא הכיר אותך ולא נדהם

כזו את,  כזו היית, אולי כבר תחזרי

הנה חלפה שנה, אך הפצע עוד טרי

פרשת כנף, לא הספקת להיפרד

אני עדיין מחכה והלילה יורד

מי יחבר אותנו שוב שלא נתפזר

הכאב הוא חד שקשה כבר לתאר

היה לך עוד הרבה לראות, לצחוק להגשים

הכל נקטע באמצע,

נותר רק פצע

ואין את מי להאשים!

עכשיו את בגן עדן, נחה, אני מקווה

מסתובבת, רוקדת, מפזרת אהבה

מוקפת בכבוד של מלאכים ומנגינה

לכבודך צמחו פרחים צבעוניים בכל פינה

רוחך נוכחת באוויר, בסביבה

אני יודעת, מרגישה, את מקשיבה

ובמקום חיבוק, בקול חנוק, אלחש כעת

את המתנה הכי גדולה שאפשר לקחת

וכבר אי אפשר לתת...

נכתב מתוך בקשות המייל

מדובר על בחורה שרק מתוך תיאור עליה במייל, כבר אפשר להתאהב בה.

אספר עליה מעט מתוך עולם שלם:

מהאנשים שיאהבו לעזור, עוד לפני שהספקת לבקש, אהבה ללמוד ולדעת, אהבה בע"ח וחייתה כטבעונית עוד לפני כל ה"רייטינג" שזה צבר בתקופה הזאת. אהבה את הטבע, אהבה לטייל ולהרגיש את הסביבה- כמי שמחוברת לכאב של החלשים ביותר שלא יכולים לעמוד על זכותם. היתה לה אהבה גדולה למזרח אסיה, מנגות ואנימות. היתה הדבק שמחבר בין החברות כשאלו החלו להתפזר. אחות בכורה לאחיות גאות ואוהבות. בנוסף היתה פטריוטית ושירתה כלוחמת בצה"ל. היא כל הזמן חיפשה איך תוכל לעזור ולעשות את העולם טוב יותר ולכן הך טבעי ששאפה להיות רופאה ולהציל חיים. כל כך קשה לכתוב על בן אדם אציל כזה בלשון עבר.

ביום חמישי שעבר התקיימה האזכרה שלה.

אחת מחברותיה הטובות שלחה לי מייל, כדי לעזור לה לבטא מה היא מרגישה. לבד היא לא היתה מסוגלת כי הדמעות הציפו אותה בכל פעם שחשבה על זה. לא חושב שהצלחתי כל כך, אבל היה לי העונג לנסות.

היא מבקשת סליחה ורוצה להודות לה על חברות נפלאה.

*אם תרצי, אני אשמח לצרף קישור שלך מהבלוג או מהפייסבוק עם קטע משלך בהקדשה לה ו/או לכתוב את שמה ובכך להנציח אותה ושעוד אנשים יכירו וילמדו ממנה.

מה שתרצי, אני לרשותך.

שנדע כולנו תמיד רק דברים טובים.

קרדיט לחתימה

מדלגת בין שלוליות, נרטבת ולא אכפת

מסמסת לו מילה, מוחקת משפט

חולמת לעוף מעל כל הפחדים

כמה נעים הוא החופש, כמה מדהים

תולשת עלי כותרת, אחד אחרי השני

"אתה כמו הפרח," היא אומרת "יפה אך קוצני"

יש רטט בגופה, הוא על הקו

מחייג ומחייג,

אך לשווא

בין כל האנשים, לא מוצאת מקום

האוויר נעשה כבד מדי לנשום

מביטה על ירח מציץ מתוך ענן קטן

עיניה נעצמות,

עם חיוך שעצר הזמן

היא חולמת לעוף מעל כל הפחדים

הרוח מכסה אותה בעלים שנשרו מעליה

נעצרים על הבטן ומעל כפות רגליה

יש רטט בגופה, זה אתה על הקו

מחייג ומחייג,

 מאוחר מדי עכשיו...

שיר שכתבתי למישהי שביקשה ממני במייל©

התבקשתי לכתוב על חברה טובה שלה שהחליטה לאבד את חייה, מהסיבה שהיא לא מרגישה שייכת.

משיחה איתה במייל, ניסיתי להכיר את אותה נערה שנטלה את חייה במו ידיה, לתהות על קנקנה.

היא הייתה נערה עם הרבה מאוד אוהבים, אבל משהו בתוכה הרגיש לה שהיא לא ראויה לזה.

"יום אחד תבין" זה משפט שהיא הייתה אומרת בכל פעם שלא הצליחה לבטא את הרגשות שלה כמו שייחלה שיבינו.

עד שכנראה התעייפה...

מילה שלי

צר לי לשמוע על מקרים כאלה.

מדי פעם אני קורא בחדשות מקרים מזעזעים על צעירים שאיבדו תקווה ולא יכלו להתמודד.

כשאני עובר בין הבלוגים בישרא,

לא פעם ולא פעמיים אני פוגש בבלוגרים שמספרים על עוד חתך שעשו בגופם,

עוד ביטוי של ייאוש, אכזבה והרבה מאוד כאב.

גם לי לקח הרבה יזע, דם ודמעות כדי להגיע למקום השלם שאני נמצא בו עכשיו.

הייתי בתחתית של התחתית ועם כל החבלים ששלחו לי למטה כדי שאטפס,

העדפתי להישאר שם כי "אף אחד לא יבין" אז ממילא, מאיפה הם יודעים מה אני עובר.

הדרך מכאן לסוף - מעולם לא נראתה קרובה כלכך.

ובגלל זה אני יכול להבין מה שעובר בראש ובעיקר מה שבלב.

אל תאבדו תקווה לעולם!

אני רק חושב אם הייתי עושה את זה,

לא הייתי כרגע מצפה לילד ונשוי באושר לאישה הכי מדהימה בעולם.

תאמינו בעצמכם ואם זה קשה לכם, תאמינו לאחרים שמחזיקים מכם ויודעים שתצלחו כל תהום אם רק תסכימו להושיט יד.

תנו לחיים צ'אנס -

והם יתנו לכם סיבה.

מי שרוצה וצריך עצה חברית, לא מקצועית, אבל מכל הלב,

אני כאן בשבילכם.

[email protected]

זו גם הכתובת שלכם לבקשות שירים.

*ביקרתי אצל כל מי שהגיב לי לפוסט הקודם.

שיהיה שבוע של בשורות טובות,