מחפש בין החולות, המרחבים והשמיים
מחפש בתוך תוכי אולי בתוך השתקפות המים
מחפש בתוך עינייך גם בין אלפי מילים סביב
מחפש ולא מוצא עד איפה זה מתחיל קצת להכאיב
שואל אך איש לא מזהה, הייתכן? כיצד?
גם לא בעליית הגג של השכן גם לא ליד
כמעט וחסר אונים אולי זה כבר אבוד
בין סקרנות לעייפות בין שניהם אני לכוד
אולי זה בתוך אלבום נשכח שעל גלגל ענק
אולי בין אלפי שטרות מוחבא היטב באיזה בנק
אם רק אתרכז מספיק בטוח שאזכור,
היכן שכחתי את עצמי
כי הגיע הזמן לחזור
כתבתי את הקטע לכל מי שמתישהו באיזשהו מקום איבד את עצמו בשגרה.
אני חושב שכולנו באיזה שלב, שכחנו את עצמנו בתוך כל היומיום והפעולות הרובוטיות שאנו חוזרים עליהן פעם אחר פעם.
לפעמים מרוב שאנחנו חיים למען האחר, רוצים שיהיה לו טוב, או סתם הולכים לאיבוד בתוך העבודה, לימודים,
אנחנו שוכחים אדם חשוב מאוד בתוך כל החיים האלה,
שזה עצמנו.
ואם לא נעשה מדי פעם פסק זמן ונחשוב גם עלינו, מה עושה לנו טוב, בלי לחשוב על אף אחד אחר,
נשכח מה זה להיות מאושרים וכך ממילא לא נדע להעניק אותו למי שאנחנו אוהבים ובכלל זה, סבלנות ופנים מאירות לסביבת העבודה והשגרה שלנו.
לא נהיה ממש פרודוקטיביים לאף אחד וגם לא לעצמנו ומהר מאוד נאבד טעם בכל הדבר הזה שנקרא חיינו.
שמתי בכוונה תמונה של חילזון, כי לאן שהוא לא יילך, הבית שלו איתו,
כך גם איתנו,
איפה שטוב לנו, שם זה הבית.
לאושר אין כתובת, רק מדי פעם צריך לתת לו תזכורת לדפוק לנו על הדלת, כי אושר לא נכנס לדלת נעולה.
מייל לבקשות שירים