מה השעה?
טוב, אין פה שיר היום.
אתם עדיין מוזמנים להגיב ולהביע דעתכם בפוסט הקודם אם אהבתם את הקטע [אני אשמח]
אבל הפעם... בנימה אישית.
הקדמה
.....
אני בא מבית חילוני טיפוסי,
לסבא שלי יש קצת מהמסורת.
אחי מגיל צעיר נמשך להנחת תפילין, אבל שם זה הסתיים-
עד
עכשיו אימא שלי כל פעם לפני צום, אומרת לי "כשאתה ממש צמא, תשתה! אתה צמא
עכשיו? רוצה אני אמזוג לך?" היא חושבת שאני הולך מינימום להילחם בלבנון.
בכיפור, עוד מילא, אני לא מדליק נייד, אבל תשעה באב? |:
ולענייננו,
אני גדלתי עם האמונה על אש קטנה מאוד, אבל לא ממש עשיתי בה שימוש.
בשנה, שנתיים, שלוש האחרונות, האמונה הזאת השתקעה בי לאט לאט יותר.
לא, אני בלי כיפה ועדיין נוסע בשבת, בלי המוטיבים של "דתי"
ואני
שונא הגדרות. אני לא חושב שהלבוש עושה בן אדם אחר ממני, ליותר טוב, ליותר
מאמין. כמו גם המצוות ולכן אני לא אוהב לשים אותי בתבנית כלשהי.
לי יש את האהבה לעזור לזולת, לתרום בשמחה של האחר ואני לא מתכוון רק בכתיבה לאנשים, אלא גם מחוץ לפלטפורמה הזאת.
"דרך ארץ קדמה לתורה" ולכן אני לא חושב שאני נחשב פחות מאחד ששומר שבת.
בתשעה באב, אני מקפיד לצום, כמו גם בכיפור, אבל בכיפור הסיפור אחר לגמרי.
בכיפור אני משיל מעליי את כל החול ובערב הולך עם סבא שלי לבית הכנסת.
לא תמיד הייתי מגיע גם למחרת, וככה גם הוא, אבל עם הזמן נמשכתי לזה והלכתי לבד עד תפילת הנעילה.
בפעם הראשונה שטעמתי מזה, זה מגנט אותי.
כל הקדושה הזאת, כל הרוחניות, האחדות הזו שאני פוגש בה.
ביומיים האלה אין פוליטיקה, אין דתי-חילוני, אין מחיצות, ביומיים האלה, אני מרגיש הכי יהודי שיש - ואני? פשוט נהנה מכל רגע.
השנה הזאת תהיה מיוחדת,
כי השנה הזאת אני אלך עם האישה שלי, לא החברה, לא הארוסה - האישה שלי למשך ה60-70 שנים הבאות. כן, אני אופטימי לגבי כמה אני אחיה חחח
האסקימוסית שלי לא ממש קרובה לדת, אבל הסכימה לעזוב את מנהגי יום כיפור שעברו ולבוא איתי לטעום כמוני מהיום המיוחד הזה.
החלטתי,
החלטנו, שתהיה הדלקת נרות כל שישי, למסורת. אני חייב את זה ולשמחתי הרבה,
האישה שלי הסכימה ["אתה גם ככה מדליק נרות בערבים בשבילי, אז הפעם אעשה זאת
בשבילך"] אני מקווה שעם הזמן אני לא יהיה הסיבה היחידה שלה בשביל זה
ושהנרות יהיו של שבת ולא נרות ריחניים חחחח
אני פשוט אוהב
אותה, לא, באמת... חלקכם יגידו "אוקי, זו רק השנה הראשונה שלכם כזוג נשוי,
חכה..." אז אני רוצה להגיד לכם שהשנה הכי קשה של זוג נשוי זו השנה הראשונה
ובינתיים [3 דפיקות על על עץ מאולתר] אני מתאהב בחיי הנישואים האלה ומרגיש
די אידיוט שלא עשיתי את זה כבר לפני שנתיים.
את הסליחה הכי גדולה אני צריך לבקש ממנה, מנטלי, שכמובן, לא אסתפק רק בלכתוב לה את זה.
אני מצטער על הקשיים שעברת איתי, אני מצטער על רגעי העצב שאני תרמתי להם.
אני
מבקש ממך סליחה שלא תמיד הסכמתי לשתף אותך, שהשארתי אותך לעיתים קרובות
מחוץ לעניינים, כשעברתי כל מיני דברים, למרות שזה היה מכוונה טובה, כדי לא
להדאיג אותך,
אבל בדיעבד, אני יודע שעשיתי טעות.
זוגיות היא לא רק לימים הטובים, לא רק כשטוב, כשכיף ומושלם.
זוגיות היא לכל דבר ואני מבטיח שכל מה שאעשה, זה לגרום לך להיות האישה הכי מאושרת ושמחה ושכל שנה, כשנחגוג, את תחייכי כמו מתחת לחופה.
אני
מודע לזה שיהיו פה ושם ריבים, ואני בטוח ששנינו עוד נשמין מ"פסק זמן" [אני
הולך לבלות הרבה שעות במכון, הא?] ואני בטוח שנצטרך להסתגל לביחד הזה,
אבל עם בסיס כמו שלי ושלך, אני לא דואג.
♥
-
כיפור כמו כיפור, אני הולך לשים כיפה ולהיות לבן- אני אומר לכם, בא לי להתחתן עם עצמי באותו רגע
וסידור [שאני מקווה לא לפספס אותם. מכירים את זה שאתה ממצמץ לרגע ואז אתה
קולט מהחזן מילים אחרות ממה שמופיעות לך כרגע בעמוד? ובעמוד שלאחריו
ושלאחריו?]
השנה אנחנו נוסעים לירושלים, כי אני רוצה אוירה חדשה.
אני אתפלל קודם כל על הצבא היקר שלנו, שהבוס הגדול ישמור על כל חיילי צה"ל באשר הם. חלקם צמים בזמן פעילות.
שכל העכברושים מ איסמעיל הנייה ועד אחמניג'אד, ימצאו את גורלם כמו קדאפי, בתוך מחילה.
אני אתפלל על המשפחה שלי ועל המשפחה החדשה שהקמתי ועוד תגדל, בעזרת ה'.
ולכם הקוראים היקרים,
אני מאחל גמר חתימה טובה.
לאלה שצמים, לאלה שלא צמים, זה לא משנה.
שהשנה הזאת תהיה התגשמות כל חלומותיכם ושאיפותיכם ושנדאג אחד לשני, לא נטבע לתוך מריבות, לא ניסחף אל אי הבנות.
שנדע לתרום מהאושר שלנו גם לאלה שלא התברכו בו.
שנדע לתת מילה טובה ולא רק ביקורת, שנחפש את הטוב בשני ושנבין שכולנו שונים אחד מהשניה, לא לכולם אותו טעם, לא לכולם אותה דעה,
אבל לכולנו מכנה משותף אחד, כולנו כחול לבן.
יש מיליוני אויבים שמחכים רק לרגע הזה שיוכלו להסתער ולהרוג בנו,
בואו לא נעזור להם ולא נאכל אחד את השני, אלא נתמלא בסובלנות, כי אם לא נדאג לעצמנו, אף אחד בעולם לא יעשה זאת.
ניפגש אחרי שלוק ראשון ממקור מים כלשהו חחח
שנה טובה, חברים.
ו....
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
