קראתי לך אהובה, ליטפתי את פנייך
לא הייתה שום תגובה, שוב רכנתי לפנייך
את לא יודעת זה כואב, הנשמה כולה
תרגישי,
זה הלב,
שם לנצח את נעולה
מי הכניס לך שטות לראש, אצא אתו לקרב
אותו מיד אבוא לפגוש, תגידי לי עכשיו
אני שלך, אל תטילי ספק ולו הקטן
תמים אני לא, גם לא מלאך
אך בטח לא שטן
אבל אני אוהב, אוהב, אוהב
די תפסיקי כבר לכעוס
במקום לשבור לי את הלב
בואי נשבור יחדיו את הכוס
לא אכפת לי מי צודק
לשווא הלא טורח
אם אין לי אותך כאן לחבק
אז מה שווה לי לנצח...
חח אז לא ככה תכננתי שיום הנישואין שלי ייראה...
אסקימוסית שלי, מקווה שאת עדיין מרשה לי לקרוא לך ככה
ט"ו באב, היום בו שמתי לך טבעת ונשבעתי לך אמונים. נשבעתי שאהיה איתך, כשטוב ובעיקר כשרע.
שנינו הבטחנו אחד לשניה לא לוותר. להתמודד. עם מצבי הרוח, עם המציאות החדשה. עם הילדים שיבואו בדרך.
הבטחנו,
ואני פה רק ממלא את ההבטחה שלי.
כבר לא משנה לי מי צודק, מי מגזים, מי הוזה ומי מחפש לצאת צודק.
כל עוד את לא עם הראש שלך עכשיו עליי, אני תמיד אצא מפסיד.
כל עוד את לא מחייכת ויוצאת בבוקר מהבית בלי נשיקה, אני מפסיד.
כל עוד אני מתגעגע...
אסקימוסית שלי,
בחרתי דווקא פה, במקום הזה שפעם ביקשת שאסגור [ולרגע גם עשיתי את זה],
בחרתי להגיד כאן, שאין לי עוד מישהי כמוך שגורמת לי לבקש סליחה גם כשלא עשיתי שומדבר, אין לי עוד מישהי שגורמת לי להיות עיוור לבנות אחרות בסביבה ואת זוכרת אילו עיניים היו לי...
אני את שלי מצאתי מזמן, זו אותה אחת שהביאה לי שני מלאכים מושלמים, שנשאה אותם בבטן תשעה חודשים והעניקה לי את המתנה הכי יפה בעולם שאי פעם יתנו לי.
אני מקווה שקראת את הפתק שתכף אשים לך בתיק, כדי שתיכנסי ולא אצא אידיוט גמור שכתב לשווא...
תדעי שאני סולח לך על המייל, בינינו, גם ככה שנאתי לכתוב שם.
אני מבין את הכעס שלך, אבל אני יכול להבטיח לך, בהן צדק, אף אחת לא היתה אפילו קרובה במילימטר בלתפוס את תשומת לבי ממך.
בכל יום את נעשית יפה יותר ויותר שאלוהים יעזור לי
אני כועס על עצמי שאת מפקפקת בזה. מחדל שלי.
הייתי עסוק בלהיות מושלם בשבילך, להספיק הכל, לדאוג לכל מה שצריך כדי להוריד ממך מעמסה
את עושה בשבילנו כל כך הרבה, שהרגשתי שאני לא תורם...
רק את יודעת מה עשיתי בשביל זה
אני לא מפרט כדי לצאת צדיק! אני רחוק מלהיות כזה, רחוק שנות אור!
אבל שתביני...
המציאות החדשה הזאת, לקח לי זמן להסתגל אליה, אני בטוח שגם לך.
אני מבקש סליחה, לא על מה שאת כועסת, כי לא עשיתי שום דבר בכיוון,
אני מבקש סליחה על זה שהייתי מטומטם מספיק כדי לערער בך את אהבתי האינסופית ובגלל זה הריב השטותי.
תכננתי בשבילנו שלושה ימים רחוק מפה, אימא שלי שמחה שהודעתי לה חגיגית שיהיו לה אורחים קטנים עד שנחזור
להכל דאגתי, גם לבוס שלך, קבעתי לו עובדה
השמפניה שם רק מחכה להיפתח
אני אוהב אותך,
התסלחי לי?...
אתם מוזמנים לנסות ולשכנע אותה שאני מדבר רק עליה בכל הזדמנות ובכל מייל ובכל תגובה אקראית בישרא, עד שבא לכם להרוג אותי
אולי לכם היא תשמע, כי כנראה לא הייתי מספיק משכנע עד היום
חג אהבה... שמח
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
