הטלפון משמיע הודעה, זה שוב ממך, אתה "אוהב"

"מתנצל", מבקש סליחה, איך שגלגל מסתובב

אולי תגיע לכמות ששלחתי כשלא התייחסת, חודשים

כשאז רציתי למות, כשראיתי את פניך בין אנשים

דמעות שנשפכו יכלו למלא ימים, עד שלא נשאר

בכל זכרונותיי השארת רק כתמים, חיוך עקום הפכת ישר

קראת לי "יפה" עד שקרעת אותי לחתיכות

הרגשתי לידך שקופה, עם פצע שרק התחיל להתאחות

מכל שקר, נבנה עוד קיר, חזק מקליפת ביצה

אתה בטוח מכיר, אתה מחפש בו עכשיו פירצה

היית רגיל לחומות מפלסטיק, שידעת לעקם

התירוצים נעשו כמו מסטיק, לעוסים מכדי לשקם

אתה כבר לא אביר על סוס, אין בך טעם אפילו כאורח

בתוך ליבי, אתה מזמן בחוץ, נעול היטב עם מפתח

הנה עוד הודעה נכנסת, דומה לקודמתה

אם פעם הייתי בוכה על האפרכסת,

יקירי, עכשיו זה אתה

שיר שכתבתי מתוך בקשה שקיבלתי במייל

איזה כיף להשתחרר מרגשות כואבים

זה פתאום להצליח לנשום מחדש,

להסתכל על העולם מחדש ולראות איך הוא מחכה לך,

עם עוד מיליון הזדמנויות שמחכות להתממש

רק לבחור

בהצלחה!

ד"א, אני רוצה לוותר על אחת מטבעות הבלוג שלי ולפתוח חדשה

מחפש רעיונות

וגם מישהו שרוצה לאמץ את הישנה

הזמן מרפא, הוא מרפא את הפצעים

מתי, לא אני ולא אתם באמת יודעים

פעם אחת למעלה ולמחרת עמוק בבוץ

והנה עוד אחד, עוד אחת מאיימים לקפוץ

אומרים שהזמן מרפא, הוא מצפה באבנים

לאחד ביהלומים ולאחר לא מסביר פנים

צעקות, נותן אגרוף לקיר, היא זורקת כוס

הם עברו אתמול לעיר וכבר מצאו על מה לכעוס

הוא לא סוגר את החודש, חייו הם מינוס מצטבר

מה אין לו, מה יש, הוא יתבייש, לא ידבר

עובד קשה, שובר את הגב, ומה נשאר בכיס

הולך לקנות קצת אוכל ונבלע לו הכרטיס

הילדה בבית הספר, בבקרים לא קמה

מלטפת תפר, שמזכיר לה למה

היא "מכוערת" ו"שמנה", זה כואב, הם לא רואים?

מחפשת נחמה, רוקמת לה בובת קרעים

הנוף מהחלון, נוף ילדותו, כבר ממזמן

המחלה תפסה אותו ובגללה מאז הוא כאן

רואה ציפור שם בשמיים, בדמיונו הוא עף איתה

לרגע אחד אפילו שניים, הוא לא מרותק עוד למיטה

כבר לא חולה-הוא סופרמן, גיבור העל של הקטנים

לא הזמן שמרפא, הוא כבר ירפא להם את הפצעים

לא תכננתי לכתוב, באמת שלא. עשיתי בבוקר סיור בישרא, קראתי כמה פוסטים, נתקלתי בפוסט של אישה שחולה וכבר אין תרופה למחלה שלה.

שזה אומר מה שזה אומר.

קראתי את זה והסתחררתי.

פתאום חשבתי לעצמי, וואו, אני עשיר!

לפעמים אנחנו לא ממש קולטים את המתנה שניתנה לנו, כלכך עסוקים בקשיים שלנו וברור שזה אנושי שאם לא הולך לנו, אז זה מכעיס ומעצבן,

אבל תחשבו לרגע,

יש לכם מתנה, מתנה יקרת ערך שיש כאלה היו נותנים את כל רכושם כדי לקבל אותה מכם

את המחר

וואו נדוש אה?

זה רק אומר כמה אנחנו לוקחים מובן מאליו את החיים האלה

"נו ברור שיש מחר. מחר קמים בבוקר לעוד יום ארוך של לימודים, עבודה, החיים, בלה בלה בלה"

אז לא לכולם

יש כאלה שיודעים שמחר יש סיכוי שהם כבר לא יהיו

אבל, אנחנו, אלה שתודה לאל, בריאים, חושבים שהמחר שלנו בטוח

אז מבזבזים עוד זמן בכעס, במריבות, בויתורים

מי מבטיח לכם את המחר?

אז לא כדאי להשאיר חותם שלכם על החיים שלכם?

אם נכשלנו, ניפול, אבל לא נשכח לקום

אם נפצענו בלב, נכאב, אבל לא נשכח לפתוח דף חדש

כל דבר- תעריכו את החיים, אל תבזבזו אותם, אלא אם כן זה לצורך עלייה

כמו שמתבטלים בלילה, עוזבים הכל והולכים לישון, אבל זה כדי שיהיה לנו כוח למטלות של מחר

למשל הפוסט הזה, עד שסיימתי, נמחק. עשיתי מחדש אחרי שאני עובד עליו בהפסקות כבר כמה שעות

נו, רציתי למות, איפה עכשיו אני אשחזר, 11 בלילה, עייף מוות, מת להתקלח

אבל קרציה שכמותי, לא ויתרתי, אז התעצבנתי 10 דקות, נראה לי שברתי כמה אותיות במקלדת XD אבל עשיתי מחדש

אולי יצא פחות טוב מהקודם, אני בטוח, אבל אם זה לא שלם, אני לא זז לישון [מקס', עושים תיקונים בהמשך]

אל תוותרו על עצמכם, יש לכם הרבה מה לראות, גם אם אתם חושבים שזה הסוף ושום דבר לא יכול לשנות את המציאות שלכם, אתם לא יודעים מה יהיה

רק אל תשבו בחיבוק ידיים

יש לכם את המחר, אל תבזבזו אותו

בריאות ובריאות ובריאות לכל החולים

שיהיה לכם לילה טוב ובטח תקראו בבוקר אז בוקר טוב ויום מוצלח!

*ד"א, אני מנסה לברר מה יהיה עם האתר אם אפשר עדיין להעמיד אותו על הרגליים

תנסו גם אתם לראות מה אתם יכולים לעשות

בעיקר הותיקים מביניכם

ישרא הייתה פלטפורמה להרבה אנשים כאן

מקפצה גדולה שהתחלתם מכאן וצברתם דרכה ביטחון ומוניטין ובעיקר מוטיבציה לפתח את מה שאתם טובים בו,

אל תירקו לבאר ממנה שתיתם

כנסו, תראו נוכחות

אל תתנו לסגור את המקום כלכך בקלות

לפחות שזה יהיה אחרי שניסינו

[email protected]