היה פעם איש שחלם להוריד את הירח.
לא התעצל, בנה סולם וקיווה אותו אצלו לארח.
הסתודד לידו קהל, שאת תקוותו ביקשו לגזול,
"אתה סתם מתאמץ, פשוט חבל. ניסית גם אתמול"
האיש אטם את אוזניו והמשיך בעבודתו.
בנה שלב ועוד שלב, בנה הוא לבדו.
זמן חלף ורעש הפטיש הדהד בראש כולם.
הפעם איש לא נשאר אדיש וצפו הם בסולם.
"איש עקשן אתה" קרא אליו זקן ישיש.
בחוסר אמונה חטא, אך זה לא הפריע לאיש.
ניסה לא להתווכח ולדבר יותר במעשים.
מטרתו הייתה הירח, פחות הוטרד מלחצים.
קם בחור עם מקל בידיו, ושבר את הסולם.
נפל האיש ואיבד את חייו,
שם, אל מול עיני כולם.
היה פעם איש שחלם להוריד את הירח.
לא התעצל, בנה סולם וקיווה אותו אצלו לארח.
הסתודד לידו קהל, שאת תקוותו ביקשו לגזול,
"אתה סתם מתאמץ, פשוט חבל. ניסית גם אתמול"
ילדים הביטו בו בהערצה,רצו ללמוד להאמין.
חלומו יבשות חצה,
חלום כולנו, חלומו של יצחק רבין.
דמו של רבין [ז"ל] שנמצא על דף, שלמרבה האירוניה, היה כתוב עליו שיר השלום ושרו אותו כמה דקות לפני הרצח.
שיר שהחלטתי לכתוב לזכרו של יצחק רבין, זכרונו לברכה. 14 שנים מאז אותו לילה שחור.
מאז אותו רצח
[וגם לפניו],
ישראל "התברכה" בחוסר סובלנות, באלימות נפשעת, במקרי אונס, חוסר כבוד
לזולת, חוסר סבלנות על הכביש, זלזול בהורים/מורים/בוסים/עמיתים
לעבודה/חברים, התעללות בהם ובחלשים מהם, התאבדיות, תאונות,
שכול.
אני רוצה לסיים את הפוסט הזה בתקווה לשלום,
אבל לא שלום בינינו לבין הפלסטינים.
קודם כל, שלום בתוכינו. כי רק אם יהיה שלום בתוכינו, אנחנו נזכה לעשות שלום בינינו לבין מדינות אחרות.
שמרו על עצמכם.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
