בשקט בשקט מחפשת סימנים
אולי זה כתוב איפשהו על הפנים
חולמת מחבקת מתגעגעת לתחושה
כמעט ושואלת אך מתערבת הבושה
מריחה את הבושם שנשפך לאוויר
הלוואי שכך הרגש היה מעביר
בלי לדבר או לחשוב, בלי להסס
בלי שאולי סתם הכל פה ייהרס
אולי העיניים, אם תסתכל לי לעיניים
תגלה את מה שלוחשות כל לילה השפתיים
כשאתה לא לידי, כמעט כמו תפילה
אני מתאהבת, אני חושבת, אני מתחילה
בשקט בשקט מחפשת סימנים
אולי זה כתוב איפשהו על הפנים
חולמת מחבקת מתגעגעת לתחושה
כמעט ושואלת אך מתערבת הבושה
לעזאזל, לו רק היית רומז
מתסכל, אני לא יכולה להתרכז
כל כך מסובך, ככה לזרוק לפח?
והכל רק בשביל "אני אוהב אותך"
אולי זה לא הדדי, אולי סתם מיותר
כשאתה כאן לידי, רק לחלום מותר
אני כבר השלמתי, השלמתי עם המציאות
זה פשוט הלב, אני כמו בובה על חוט
אל תכעס אם בעתיד
בחרתי לשמור אותך ידיד
אך כמו בכל יום שוב אחלום בכאב
איך אתה שובר את הקרח
ולא את הלב
את השיר כתבתי מתוך בקשות המייל.
בחורה צעירה ויקרה שלאחר שלוש שנים של מערכת יחסים, הכירה מישהו שאיתו היא מרגישה מאוד טוב, כיף לה להיות בקרבתו, לדבר, לצחוק.
אבל היא התחילה להרגיש קצת מעבר והבעיה? כמובן, איך עושים את המעבר
האם גם הוא מרגיש כמוה?
האם כדאי לה לפתח עכשיו שוב רגש ואולי להסתכן שוב בלהיפגע אחרי כלכך הרבה פעמים וצלקות בליבה?
יש לציין שהם לא מכירים הרבה, רק כמה פגישות, אבל מתוכן היא התחילה לפתח את הרגש.
מילה שלי,
יש פה כמה נקודות שצריך לעבור עליהן.
קודם, המעבר בין ידידים לרומנטיות:
דעה אישית שלי, אי אפשר להיות ידידים כשצד אחד מרגיש משהו שהוא מעבר. טכנית, זה נקרא, מזוכיזם ואני לא בעד.
כל פגישה איתו או איתה, זה לדפוק ללב שלך עם פטיש מיוזמתך ומי אוהב להרביץ לעצמו?
במצב
כזה אני אומר, אם ידידות של מה בכך, כלומר, לא ידידים של קשר אחים של
שנים, אני חושב שכדאי לעשות את הסיכון הזה ולקפוץ על ההזדמנות.
אם
זה קשר של שנים, אז יש מה לסכן ושם צריך לחשוב הרבה עם עצמך, כל מקרה
לגופו, אם זה באמת רגש אמיתי וחזק או הרגל שפיתחנו לבן אדם ועניין של
נוחיות. יש הרבה שיקולים שצריך לקחת וכל אחד וההחלטה האישית והנכונה לו.
איך לדעת אם הצד השני מרגיש גם כמונו?
קשה להסתיר רגשות, לא יודע, גם הכי קרח ומאצ'ו בסופו של דבר, "נפלטים" לו הרגעים האלה שאין ספק לגבי האכפתיות שלו והדאגה.
הדרך
הכי קשה אך מהירה לדעת, למצוא רגע מתאים ולדבר על זה, תוך כדי הדיבור
לראות את שפת הגוף של הצד השני, אם זה נוטה לכיוון ההפוך אז לא קרה שום
דבר, הצד השני, אם הוא שווה את האהבה הזאת, הוא לא יביך אתכם ולא יגרום לכם
לרצות להיעלם, הפוך. אני די בטוח שהשיחה ביניכם מאוד תעזור וכך תחשבו ביחד
מה עושים.
הדרך הדרך והארוכה, לחכות ליום הזה שהוא זה שיעשה את הצעד, לכאן או לכאן. להיות תלויים בלו"ז של הצד השני
לא כיף.
לשאלה השלישית, האם כדאי להיפתח שוב אחרי שכבר נפגענו?
בוודאי!
אי אפשר למנוע מאיתנו את הזכות להתאהב ולהיות נאהבים רק כי אנחנו פוחדים להיפגע.
מה שווים החיים האלה בלי לקחת סיכון?
עדיף
כבר לשבת מול ויוה או ערוץ הקניות עד גיל 60 ובגיל הזה לזכור כמה הפסדנו
ואיך יכולנו עכשיו להתכרבל עם מי שאנחנו אוהבים לו לא היינו בונים מחסומים
לאהבה.
אין אחד שלא נפגע ממערכות יחסים או מקשרים שלא מומשו או מוצו,
אבל זה לא משליך על הזדמנויות אחרות.
לא תמיד אנחנו מתאהבים במישהו הנכון ובגלל זה נפגעים.
שווה לצבור צלקות בשביל האחד הנכון שיעריך אותן וינשק.
ולך גברת צעירה,
אני מציע לחכות.
אם זה רק כמה פגישות, זה המקום של הזמן לפעול.
צריך להכיר אחד את השניה ולא עושים את זה במספר פגישות בודדות
והעיקר, לעולם אל תימנעי מעצמך לפתוח מחדש את ליבך וגם ללמוד היטב מטעויות עבר.
טעות שעושים זה ניסיון, חזרה על אותה טעות, זה כבר התעללות ואותו כאב רק עם מישהו אחר.
בהצלחה!
מקווה שאהבת
המייל החדש שלי לבקשות וכו':
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
