|
קטעים בקטגוריה: ``.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
יום הולדת 62
לא צעירונת,
וגם... די פצפונת.
את יופייך הרב יש להאשים,
כשמה לעשות, חייבים להודות,
את תמיד סיבבת ראשים.
מצפון ומדרום, ממזרח ומערב,
זוממים "לכבוש" אותך בסתר.
אך כמו אז, כך גם עכשיו,
את לא רואה אותם ממטר.
כל אחד רוצה שתהיי רק שלו,
מסתכלים עלייך בהתפעלות.
לא מוכנים לשמוע ממך "לא".
את לא מתמסרת בקלות.
ירושלים, רבים עלייך כולם:
יהדות, נצרות, בעיקר האסלאם.
כמו במשפט שלמה מהתנ"ך,
רוצים לחלק את גופך.
האוייב לא שקט ולא נח,
את דם בנייך כמים שופך.
כל אחד רוצה שתהיי רק שלו,
מסתכלים עלייך בהתפעלות.
לא מוכנים לשמוע ממך "לא".
את לא מתמסרת בקלות.
עם השנים את רק הולכת ומתייפה.
מוציאה עיניים, כיאה לגברת...
היית ו תמיד תישארי על
המפה.
קטנה וגאה,
מדינה לתפארת.
מזל טוב לישראל,
בת 62 
מדינה שבכל דור ודור קמים לכלותה.
השנה ממלא את התפקיד הזה, אחמניג'אד הרודן מאירן.
אבל אנחנו, כמו בכל דור ודור,
נעמוד איתן מול כל איום על קיומנו.
אתמול ראיתי את הסרט "בכל נפשך",
סרט שעשתה נועה קליין, אחותו של רס"ן
רועי קליין ז"ל, שמופיע אצלי ברשימות בפינת הזיכרון.
במותו ההירואי, הוא אמר לנו להמשיך לחיות, להמשיך בבנייה, בתקומה, להמשיך
את קיומה של ישראל.
לא להרים ידיים ולא לומר נואש.
החלל האחרון, שאני מקווה שיהיה האחרון, אלירז פרץ
זכרונו לברכה וכל אלו שנתנו נפשם למען המולדת, מבקשים שנמשיך, בגאווה.
שבכל עצמאות נרים את הראש בגאון ונתעטף בדגל.
אמנם זו לא ממש עצמאות, כשאנחנו נשלטים בפועל, על ידי נשיא מדינה אחרת,
אבל אסור לנו להיות ציניים, במיוחדבתקופות קשות,
עדיף להחליף את הציניות ב- ציונות.
לא נשכח את גלעד שלנו גם היום.
חייל שנמצא בשבי כבר 1,395 ימים
ומחכה לעצמאותו בכל שניה.
כי אין שמחה שלמה ללא גלעד.
לא נולד הבן ז_נה שיעצור
את ישראל
צאו לבלות, תחגגו ותאמרו לצבא שלנו תודה על כך שבכל שנה
יש
לנו את הזכות והיכולת לעשות זאת.
שלכם, עד הפוסט הבא,
| |
לא רוצה מלאך
זועקת למרומים,
מבכיה כה האדימה.
מי הסכים לאלוהים
לקחת בן מזרועות אימא?
כמה דמעות
ולמה עוד,
מה ינחם על האובדן.
אח ואחות,
ידיים רועדות.
כדור כיבה תקוות,
קבע הוא מותן.
עד אנה, אלוהיי, השכול,
ירבה כמו החול.
ישבור לב אב נדכא,
עד מתי נבכה?
ילד לבוש מדים,
את בגדיו, דמו הכתים.
לא יפקח שוב את עיניו,
נפל גיבור בשדה הקרב.
"התעורר!"
זעק חבר
חובש שם את פצעיו.
הדופק אינו חוזר.
"בבקשה, אל תוותר!"
מתחנן, בוכה עליו.
עד אנה, אלוהיי, השכול,
ירבה כמו החול.
ישבור לב אב נדכא,
עד מתי נבכה?
לא רוצה בן מלאך
ולא גיבור
רוצה את הילד שהלך,
הלך ולא יחזור...
את השיר הזה אני מקדיש לכל חללי מערכות
ישראל, מקום המדינה ועד היום, שנפלו על הגנת המולדת.
כתבתי אותו כשחשבתי על משפחת פרץ,
על הבן אוריאל, שנפל במלחמת
לבנון לפני 12 שנה ועל הבן אלירז, שנפל רק לא מזמן והותיר משפחה מרוסקת.
אב המשפחה, נפטר זמן קצר לאחר מות בנו הראשון במלחמה. משברון לב, כך
אומרים.
האימא מרים, שליבה נופץ כבר בפעם השלישית, לא מוצאת נחמה.
שואלת ושואלת את אלוהים "למה?"
קראתי את הכתבה הגדולה שעשו עליה ב"ידיעות" ופשוט קרסתי מכאב.
בכל פעם שנהרג לנו חייל, אנחנו אומרים "הלוואי וזה יהיה החלל האחרון"
כל פעם מחדש אנחנו נקראים להתעורר למציאות הקשה של מדינתנו.
ובכל זאת, למען אותו דם יקר שנשפך כדי להגן על אזרחיו,
לא נאמר נואש ונניף את הדגל בגאון.
זה לא המקום לא לציניות ולא לפוליטיקה. על אף כל השחיתויות והאלימות והתוהו ובוהו
שמתרחשים כאן מדי יום,
לא ניתן לאויבנו את הסיפוק שמאסנו והרמנו ידיים.
לא לשם כך איבדו משפחות את בניהם, לא לשווא אנו שולחים את הדבר היקר מכל, לעמוד
בחזית לסכן את חייו מול אויב קר, צמא דם וחסר צלם אנוש.
וגם עכשיו, לא נשכח את גלעד שליט
ונתפלל לשובו, בריא ושלם לחיק משפחתו ולמדינה כולה שמתגעגעת ודואגת.
*גלעד שליט נמצא בשבי
כבר: 1,387 ימים.*
| |
דפים:
|
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
