|
גזעי? מילה..!
איזה סוף שבוע מדהים. התחיל אצלי ברביעי בלילה ונמשך עד עכשיו [ועדיין לא
הגיע
לסיומו]
ברביעי וחמישי חגגתי עם החברה, שהפתיעה, פרטים אולי יהיו יותר מאוחר
למנויים ואז
בחמישי בערב נסעתי איתה ועם עוד 4 חברים לנווה-אילן, לגמר של "האח
הגדול2010"
קודם כל אני חייב לעשות הקדמה לזה.
בהתחלה לא ממש ששתי לעקוב אחרי התכנית, אמרתי שאם היא תיראה כמו העונה
הקודמת, אז עדיף לעשות דברים יותר מועילים בזמן הפנוי.
לקראת אמצע העונה, היה את הקטע של סער ואיילה, שמאוד הזכיר לי אותי לפני
שנה+
איך, אתם שואלים? אני אגיד לכם...
בהתחלה סער היה קרוע בינה לבין מישהי שחיכתה לו בבית. אמנם היו על און-אוף,
אבל עדיין נחשבה למישהי בחייו. הוא נחצה ברגשותיו עם דיירת שתפסה את ליבו
וראו דרך המסך, את מה שהתחולל אצלו עמוק בפנים, את הסערה וההתלבטויות,
הבלבול והדילמה.
אותי זה מאוד תפס ועקבתי בעיקר אחרי שניהם. מה שנראה לי אז, כקשר שהזדהיתי
איתו בעברי.
ככל שחלף הזמן, ראיתי את ההתגוששויות ביניהם, את חוסר הכבוד, חילופי
המילים, המבטים הדוקרים, העקיצות ועוד הרבה, גרועים יותר וגרועים יחסית
פחות, שאני בטוח שחלקיכם ראיתם.
ובאותו זמן, כמו שהזדהיתי בהתחלה, כך סלדתי מהם בהמשך. נגעלתי מהמחשבה שפעם
השוויתי את הזוג, את סער, למה
שאני.
חשבתי להפסיק לצפות בזה ואז הגיחו אלירז, אלין, פותנה וגואל.
ההתנהלות ביניהם הקסימה אותי. כשהבית נחצה לשניים, ידעתי בבירור איפה
שוכן הצד השפוי והרגשי.
לאט לאט התחברתי יותר לאלירז, דרך אלין ודרך השניים האחרים, הכרתי את
הצדדים באופיו. את הכבוד, את הרצון להשכין שלום, את השמירה על
אלין כאילו היתה אחותו הקטנה [אני לא אכנס לתיאוריות אחרות
של גולשים], את
היכולת שלו ללכת ולבקש סליחה, להוריד את הראש ולהודות בטעויות, בכך שהוא לא
מושלם והוא לומד בעזרת התבוננות ויחסים עם אחרים, איך לאזן את ההתפרצויות
שלו.
תכונות מדהימות שכל אחד היה רוצה לעצמו. שכל אחד בעל כבוד עצמי ולאחרים,
היה רוצה. רגישות לזולת, את חוסר הפחד להראות מה הוא חושב ואם טעה, ללכת
ולהושיט יד בלי לחכות שהצד השני יואיל בטובו לעשות כן.
במקביל ראיתי התנהגות לגמרי הפוכה מהצד של סער.
שי
גולדן השכיל לסקר בדיוק מירבי את העניין בעונה השניה, ברצון העז
שהטובים ינצחו, גם אם אף פעם לא עניין אותך לסמס למישהו בתכנית ריאליטי זו
או אחרת.
הוא עוד כותב, בכתבה
אחרת שלו בנושא ואני מצטט: "והנה בא אלירז שדה בעונה
הנוכחית. מלצר מתל-אביב. זה הכל. אחד ש"יש אלף
כמוהו" - והפך את שליש העם הצופה ב"האח הגדול" לשבט מגובש ומלוכד תחת
קונצנזוס אחד: אלירז הוא הישראלי היפה. ודייק: הישראלי הנכון. ודייק, אבל
ממש: הישראלי שאותו ישראלים מסוגלים להכיל. הוא לא העיפרון המחודד ביותר
בקלמר, אבל יש לו חוכמה של "חתול רחוב", אותה כל אחד יכול לקבל כבלתי
מתנשאת ("אשכנזית"). הוא מדבר, מתלבש ומחזיק במניירות של "ערס", אבל הוא לא
ערס באמת. הוא ערס בעל לב זהב. ערס חנון. ערס רגיש. ערס מפותח. ערס בעל
מאפיינים התנהגותיים של, ובכן, מישהו שהוא לא ערס. עולה מכאן שאפשר ואלירז
כלל אינו "ערס", לא? אז זהו, שכן. הוא ערס. הוא ערס, מכיוון שדימוי ה"ערס"
טבוע עמוק בתרבות הישראלית ובהדהודיה בייצוגי היומיום, ולאורך שנים תורגל
הישראלי לחשוב שגבר בעל חיתוך דיבור מזרחי ואוצר מילים צבעוני ("בחבוך",
"יצאתי חומוס") ופתיל קצר הוא ערס. ואלירז מחזיק בכל המאפיינים האלה - אבל
הוא לא ערס. לכל היותר הוא נובו-ערס. הערס החדש: כזה שחברו הקרוב ביותר
בבית הוא גואל פינטו, הומוסקסואל תל-אביבי שכתב בעבר במוסף "גלריה" בעיתון "הארץ". מאוד לא יוסי בובליל
מצדו, מוכרחים להודות. "
אלירז הוא בעצם הישראלי הפשוט, שלא צריך להתרברב בכל הזדמנות על תפקידיו
בצבא, על היותו לוחם, על אהבת המולדת, על ערכים. הוא לא מדבר עליהם, הוא מיישם.
וזה בעצם ההבדל הגדול בינו לבין מי שזכה במקום השני ותפס בלי צדק את מקומה
של אלין לוי המקסימה.
זכיתי להיות קהל בערב הגמר ולהתרגש יחד עם כולם על ההכרזה של המקום הראשון,
האדרנלין לכל אורך התכנית וכמובן, לראות מקרוב את פניהם המבואסות של
דיירים שרצו אחרת. שזה סיפוק אדיר לכשעצמו[:
ונעבור לנושא אחר
לגמרי, אבל משמעותי מאוד בשבילי ובשביל הרבה קוראים יקרים
שלי.
פוסט שעבר דיברתי על השיקול של לעזוב את ישרא-בלוג בגלל עוינות ההנהלה
בעיניי .
הרבה מכם קיבלו רושם מוטעה, לא התלוננתי ספציפית על "למה לא שמים אותי
בהמלצות", "למה תמיד קורה משהו בהתנהלות של רשימת הפעילים", אלו היו רק
דוגמאות לכך שיש משהו שלא מריח טוב מהצד שלהם.
אני נמצא פה קצת מעל 3 שנים, "אספתי" לי עם הזמן, הרבה מאוד קוראים קבועים
וגם חדשים בכל פעם.
אם עליתי לטבלה של הפעילים, זה היה בזכות ולא בחסד. עם הרבה מאוד קרדיט
לגולשים שקוראים אותי וממשיכים לעקוב, עם התמיכה והפרגון לכל אורך הדרך
ומכל שכבות הגיל. יש לי פה קהל של נוער ועד גיל מאוחר יותר, בניגוד לדעתם
של מנאצים חביבים שאני שולח להם המון בריאות ורחמי שמיים.
אני לא מרגיש מקופח מצד המגיבים שלי, כי השבח לכל האלים, יש לי הרבה מהם
ולא בעזרת אף אחד מהנהלה זו או אחרת.
את הכל השגתי בזכות עצמי ומה שיצרתי.
מישהו באחת התגובות אמר לי את המשפט "מי שרודף אחרי הכבוד, הכבוד בורח
ממנו" - אני האחרון שירדוף אחרי כבוד. כבוד בא תוך כדי מעשים והתמדה עליהם
ולא תוך כדי רדיפה של "מגיע לי"
הרבה כאן לא הבינו נכון את מה שניסיתי להעביר.
לא התלוננתי שאני לא ב"המלצות העורכים", כעסתי על כך שמצד אחד המנהלת של
האתר אמרה שמגיע לאחרים שאין להם "רייטינג" כמו שלי, להיחשף שם, כשבמקביל,
רואים בלי צורך במשקפיים, שיש פה כמה מועדפים על ההנהלה שמקבלים פעם אחר
פעם, מדי חודש, המלצה על פוסט חדש בדף הראשי. אז איפה לעזאזל ההצהרות של
"מגיע לעוד בלוגרים שעוד לא זכו אפילו להמלצה אחת"? בינתיים ראיתי הרבה
בלוגים שמגיע להם להיות שם בזכות נושאים מצוינים שכתבו ויכלו לשמש מעולה
בתור נושא מוביל בהמלצות העורכים, למה תפסו את מקומם כאלה שמדברים על סדר
יומם, אותם אלה שהומלצו כבר קודם לכן ויש להם ארכיון מפואר של "הייתי
בהמלצות העורכים"
התאפקתי הרבה מאוד זמן ושמרתי בבטן עד שכבר לא היה אפשר.
אני מצר על כך, שלא התלוננו על זה. ראיתי שהיו כמה בודדים בבלוג 5, שלא
הבינו למה הם לא הומלצו אף פעם, אבל לא משהו שמשקף באמת את ריבוי הבלוגים
שבשוליים לעומת
כמה יחידים שברשימת VIP כנראה.
לגבי הטבלה של הפעילים, אני יודע שזו מערכת אוטו' שההנהלה לא נוגעת בה, אבל
היא בהחלט יכולה לקבוע מי יעלה שם ומי יירד. אפשר לעשות את זה כשממליצים
בלי סוף על בלוג , 2 או 4 כמה פעמים בחודש רק כדי להבטיח את מקומם שם, כשיש
בלוגרים שלא נמצאים בהמלצות כל הזמן [או בכלל לא] ויש להם כתיבה איכותית
עם מגיבים קבועים, שראויים לטפס בטבלה ולהגיע גם הם לטבלה הראשית. אני לא
מדבר רק עליי, כי יש מלא ובכמויות, בלוגרים ובלוגריות עם כתיבה שגם אני
לומד ממנה ונבנה מהם.
הבלוג הזה הוא בלוג כתיבה, כל יוצר רוצה חשיפה, אני אשקר אם אגיד שלא. אבל
לא בפרוטקציות, לא כי יש לי קשרים, אלא בזכות עצמי ובזכות ההתמדה שלי לבלוג
ולבלוגים שעוקבים אחריי.
אני לא אומר שמגיע לי להיות ב"המלצות העורכים" אבל אני גם לא בעד זה שיהיו
את חביבי ההנהלה שבלי מאמץ בכלל, ישר ישובצו בדף הראשי של המלצות העורכים,
כשאחרים מחכים לתורם. לא רק אני, אלא כאלה שאפילו פעם אחת לא היו שם.
לי זה חורה, אותי זה מרגיז, לי זה גרם לרצות לסיים לעדכן פה ואפילו לעבור
אתר. אבל שוב קראתי את כל התגובות בבלוג וגם במייל וגם את שיחותיי במסנג'ר
והבנתי, שזו תהיה בגידה בקוראים שנעזרים בי, אוהבים לקרוא כאן ונאמנים
לכתיבה שלי.
אז לא, אני לא כותב להנהלה, אני לא כותב במטרה ש"יקלע" כדבריה של אילנה,
ל"המלצות" בדף הראשי, אבל אני כן כועס על אפליות שלא בצדק. זה לא מרגיש
נוח, זה לא מרגיש נעים. ואני יוצא מנקודת הנחה, שכל מנהל אתר, רוצה בטובת
הקוראים שלו ובקידומם, ופה התקילו אותי והסתבר שלי שאני מדי תמים.
וכמו שהרבה מכם ציינתם, בכל מקום יהיו אלה שינסו לשים רגל, השאלה אם נדלג
מאותה רגל או נעדיף לשבת כדי לא ליפול ובכך גם, נפספס לעשות את מה שאנחנו
אוהבים לעשות.
גם אני לומד מכם, ולמדתי לקח מאוד חשוב בזכותכם.
תודה רבה לכל התגובות ועל כל התמיכה שלכם.
כנראה שהייתי צריך את האישור שלכם לכך שהבלוג הוא כן משמעותי בשבילכם והוא
חשוב לכם כמו שהוא חשוב לי.
תודה על החיבוק ועל הפירגון, האכפתיות והדאגה!
צפו לפוסט חדש בימים הקרובים, במתכונת הקבועה של "רויאל"
אולי יהיו עריכות חדשות בפוסט, אשמח אם תעקבו.
ד"א, מזל טוב לנו, אנחנו בטבלה הראשית של הפעילים[;
אוהב אתכם בכל מצב, בבלוג ובמייל לכל דבר שאני יכול לעזור ולעשות לכם טוב.
גמלתם לי פי כמה על כל מה שהשקעתי כאן ואין לי מילים להודות לכם על הכל.
אני אבקר אצל כולכם.
עד הפוסט הבא ,
| |
דפים:
|
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
