|
קטעים בקטגוריה: `` ``.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
"תגיד שאתה אוהב"- החלק האחרון.
מאירועי הפרק הקודם:
"מזמן לא ראיתי אותך, יש מצב אתה בא לעזריאלי? נשב נדבר קצת. תביא איתך מישהי, תכיר את חברה שלי."
"בכיף, חצי שעה אני שם."
רביב ניתק והסתכל לעבר השולחן שגל ישבה בו.
"דן שגב, מקווה שתאהב את הטעם שלי."
"המעריצות לא נותנות לך מנוח?" התבדחה גל כשרביב חזר להתיישב לידה.
הוא לקח את ידה ושם על שפתיו "כל מי שאני רוצה, נמצא פה איתי כאן ועכשיו." היא התקרבה אליו , נשקה את שפתיו וחייכה.
"בוא נזמין חשבון ונלך מפה."
"רביב
הסתכל על השעון, "עוד מעט, תספרי לי קודם משהו אחד עלייך שאני לא יודע,"
אמר, תוך כדי שהוא מקווה שזה ייקח מספיק זמן עד שדן יגיע.
"מצאת לך זמן כדי לנקות את השלדים מהארון, אה רביבו'ש?" ענתה בקול מתפנק.
"הוו, עכשיו סקרנת אותי." הוא התקרב אליה "ספרי לי."
גל הסמיקה, ושיחקה לו בשיער. דן כל כך אהב שהיא עשתה לו את זה. "די" ניערה את עצמה "NO MORE DAN"
"אני אוותר לך, רק הפעם. בתנאי ש..."
"ש... מה?"
"בתנאי שתתני לי נשיקה."
"אה... זה ממש קל." חייכה ונישקה אותו.
-
דן חיפש בעיניו בין השולחנות את המקום שרביב ישב בו.
"הבחור ממש מאוהב," אמר לנוי ברגע שקלט את פניו.
"לא יותר מאיתנו." ענתה.
דן צחק,
"אז אנחנו בתחרות עכשיו?"
"המתחרים אוכלים את האבק שאנחנו משאירים מאחורינו, יקירי." חייכה וחיבקה את מותניו.
הם התקרבו ואז נפתחו עיניה של נוי,
"זו לא גל שם?"
דן הסתכל שוב וראה אותה, עם רביב, מרוחה על כולו.
"בואי נלך מפה"
"לא, למה? יהיה כיף." משכה אותו נוי.
"נוי..."
אבל היא עשתה את עצמה לא שומעת והתקרבה יחד עם דן לשולחן.
"את מי אנחנו רואים כאן?" קראה, עם החיוך המפורסם שלה.
גל הרימה את עיניה וראתה אותו . נשאר יפה כשהיה, הפנים שכה אהבה לנשק וללטף, העיניים הכחולות שהסתכלו עליה ועכשיו מסתכלות על אחרת.
"היי נוי, טוב לראות אותך," שיקרה.
רביב קם מהשולחן, ולחץ את ידו של דן.
"מה קורה, תודה שבאת."
"היי," ענה לו, מתחרט על הרגע שנענה להזמנתו.
"אני מניח שאתה מכיר את חברה שלי, גל."
"כן, משום מה היא מוכרת לי," ענה לו בציניות וחייך לעברה בנימוס מאולץ.
"אני נוי," לחצה את ידו של רביב "חברה של דן." כל כך נהנתה להדביק את התואר כשהיא מסתכלת על הבעת פניה של האקסית שלו.
"זה הולך להיות ערב מעניין," אמר לעצמו רביב, והזמין אותם לשבת.
היחידים שנהנו מהמפגש היו נוי ורביב, כשבני זוגם התיישבו באי נוחות מקווים שהזמן יעבור במהירות.
המלצרית באה ורשמה הזמנה.
דן הזמין לעצמו משקה אלכוהולי.
"אז מה אתכם?" שאלה נוי כשהיא מסתכלת על גל. "כמה זמן אתם חברים?"
"משהו כמו חודש," חייך אליה רביב ונישק את ידה.
גל חייכה בכוח לעברו. ואחרי כמה שניות שאל את דן,
"ואתם? אני רואה ששניכם כאילו מאז ומתמיד. זוג יונים, לא גל?"
נוי
נישקה את דן על הלחי, "מהרגע שראיתי אותו ידעתי שנהיה ביחד, עברנו המון
קשיים אבל לבסוף הגורל שוב קשר בין שנינו ואני לא הולכת לוותר עליו."
דן הסתכל על ידה של גל בתוך ידו של רביב.
"ואני לא הולך לוותר עלייך, נסיכה." מנסה לשכנע גם את עצמו.
המילים דקרו בליבה של גל והיא החליטה לסיים את הערב.
"רביב, אני לא מרגישה טוב, נזוז?"
נוי שמה את ידה מסביבו של דן והוא מצידו נישק אותה בכל הזדמנות.
"כן, בטח. אני אזמין חשבון ונלך."
"היה נחמד לראות אותך שוב, דן" אמרה לו גל.
הוא הסתכל עליה ולא אמר מילה.
"אולי נעשה זאת שוב בהזדמנות," קראה נוי.
הם נפרדו אחד מהשנייה והלכו כל אחד לדרכו.
"גל נראית מאושרת," אמרה נוי כשנכנסו לאוטו.
"את יודעת, משום מה, זה לא מעניין אותי." רתח דן ונסע.
-
"אתה יכול לשים אותי אצל ההורים? אני צריכה לנוח קצת."
"אז בואי אני אקח אותך לדירה, אני אכין לך אמבטיה מפנקת, וניכנס לישון."
גל רצתה להיות לבד.
רק עם עצמה.
היה לה הרבה מה לעכל והיא רצתה שקט.הרבה שקט.
"לא מאמי, אני גם אבקר את ההורים שלי באותה הזדמנות, הרבה זמן לא ביליתי איתם." ליטפה את ידו והביטה בו מקווה שיבין אותה.
"תני צלצול כשתרצי לחזור, אני אבוא לקחת אותך." גל חייכה "תודה רביב."
-
הרכב של דן נעצר ליד דירתה של נוי.
"אתה לא יורד איתי?"
"אני חייב ללכת לעשות כמה סידורים, אני אסיים מאוחר אז אני אבוא אלייך כבר מחר, טוב?"
שתיקה.
"עשה לך רע לראות אותה נכון?"
"את מי?" שאל, עושה את עצמו לא מבין.
"אותה. יש לך עדיין רגשות אליה, אני מרגישה את זה."
דן התקרב אליה מהמושב שלו ונישק אותה, "אני איתך עכשיו או איתה?"
היא הסתכלה אליו כמה שניות וחיבקה אותו.
הם נפרדו ודן נסע לכיוון הים.
הוא נזכר בגל, ברביב, בשניהם.
"אז בגלל זה לא הרגשת צורך לבדוק מה איתי כשעשיתי תאונה. מצאת לך צעצוע חדש. לכי לעזאזל ילדה". אמר לעצמו.
הוא יצא מהאוטו, והתיישב על החול מול הים.
"צאי לי כבר מהראש!"
הוא שם את ראשו על ברכיו.
צליל הודעה חדשה חתך את השקט שהיה.
הוא הוציא את הסלולרי מהכיס.
"למה באת?" שולח: גל. פעם זה היה כינוי חיבה ששם לה.
בכעס רב ענה "לא ידעתי שהחברה שהוא רצה להכיר לי, היא בעצם את."
לאחר דקה, היא התקשרה, אבל הוא לא היה מוכן לענות לה.
"תענה" כתבה לו.
"הוא התעקש שמה שיש לה להגיד היא יכולה לכתוב לו.
"זה ארוך מדי לSMS, תענה וזה יהיה קצר לשנינו."
צלצול.
צלצול שני.
"הלו" קראה.
שתיקה.
"דן?"
"תעשי את זה זריז ותנתקי."
שתיקה.
"דברי כבר!"
"תפסיק לדבר אליי ככה כאילו אני מישהי זרה."
" פעם היית מוכרת לי, עכשיו כבר לא."
"אני אותה גל."
"כן? ואני אותו דן." שתיקה, ואז הוא המשיך "דן שפעם..."
"תמשיך. שפעם מה?"
"זה לא משנה כבר."
"לי זה משנה."
נוי הייתה בממתינה שלו.
"חברה שלי בממתינה אני צריך לסיים." הוא שיקר, הוא התענג על הקול שלה, כל כך התגעגע אליו.
"טוב, כשתרצה להגיד לי, אני במס' הזה."
הוא ניתק, זה שוב צלצל, נוי.
הוא לא ענה. הוא רצה לזרוק אותו לים מרוב תסכול.
הפנסים של האוטו שלו האירו את החושך מסביב.
הוא הסתכל על הסלולרי,
גל הסתכלה על הסלולרי.
שניהם רצו שהצד השני יצלצל.
אף אחד מהם לא עשה את זה.
הוא נכנס לאוטו ושם גז.
"רדי למטה, אני אגיד לך מה 'פעם'". סימס.
גל הסתכלה מהחלון וראתה את האוטו שלו, היא לא האמינה.
היא רצה לשים על עצמה משהו נורמלי, סידרה את השיער, שמה קצת אודם וירדה לכיוונו.
הוא סימן לה להיכנס והתניע.
שניהם לא הוציאו מילה עד שהאוטו נעצר, במקום שהיה בו לפני שבא אליה.
הוא כיבה מנוע. והתקשה להביט בה.
"מה?" שאלה.
הוא הסתכל על הגלים שניפצו את הסלעים והיה שקוע בעצמו, מבולבל.
"דן?"
"אני לא יודע מה להגיד לך."
"אמרת לי ש..."
"כן, אני יודע מה אמרתי לך," קטע אותה. "אבל אני לא יודע..."
הוא הסתכל עליה והלב שלו נמס. הוא לא הבין למה עלו בו דמעות, הוא הסיט את מבטו והחזיק חזק את ההגה.
"מה שלום החבר שלך?... רביב?" שאל בזלזול.
גל הורידה ראשה ואז הסתכלה עליו בכעס.
"אתה אל תבוא לי בתלונות, הבנת? אתה המשכת בחייך ברגע שנפרדנו, כאילו זה לא השפיע עליך בכלל."
"את
זאת שמיהרה להסיק מסקנות! ניסיתי להסביר לך ואת לא רצית לשמוע ואז אני
מתקשר אלייך ומישהו זר עונה לי. אז אל תטיפי לי מוסר, לא את!"
גל נזכרה בטלפון מחסוי שניתקו לליאור כשענה ואז הבינה שזה היה דן מהעבר השני.
"אם
היית מחכה ומברר היית מבין שזה בן דוד שלי, ליאור כץ. הבן של תמי? הוא
התארח אצלי כשחזר מהודו. אל תעשה אותי אחת זולה שעוברת ממיטה למיטה." דן
ניסה להגיד משהו אבל גל הייתה בשטף דיבור עצבני על זה שהוא חשב שהיא איזה
זונה. היא כעסה עליו שבזמן שחשבה עליו וחיכתה לו וקיוותה שיתקשר אליה, הוא
חשב שהיא עם מישהו אחר.
"אבל אתה... אתה הלכת ועברת לגור עם נוי. אכלת איתה, שתית איתה, שכבת איתה." אמרה בכאב.
"אז
מה ציפית שאני אעשה? ארדוף אחרייך ואספוג שוב דחייה? את זאת שחשבת שאני
מניאק שבגד בך כשבעצם היית כל עולמי." גל מחתה את דמעותיה שמנעו ממנה
להגיב.
"פעם? רצית לדעת מה 'פעם'?" המשיך "פעם אהבתי אותך."
"ועכשיו כבר לא? בעצם, אל תענה."
היא יצאה מהאוטו לכיוון הים ונעמדה שם.
לאחר כמה שניות, היא שמעה אותו אומר את זה מרחוק. את מה שהיא חיכתה לו כל הזמן הארור שלא היו יחד.
"אני עדיין אוהב אותך."
גל שתקה ולא הסתובבה אליו.
"יודעת מה? שכחי מזה." נעלב ופתח את דלת המכונית.
"דן?"
"מה?"
"בוא לפה רגע".
"מאוחר כבר, אני רוצה ללכת מכאן."
"רק לשנייה, בוא."
הוא נאנח ובא בחוסר רצון.
"הנה באתי, עכשיו אפשר ללכת?"
גל נעמדה על אצבעותיה ונישקה אותו.
"גם אני אוהבת אותך, לא הפסקתי אף פעם."
"אז למה לא התקשרת? למה לא יצרת קשר? אפילו כשהייתי בבי"ח לא באת לבקר"
גל
הבינה שנוי לא טרחה לספר לו אבל לא רצתה להיכנס לזה. לא היה אכפת לה
מהעבר. הוא פה עכשיו, מולה. רק שניהם, הכוכבים, הירח והים, היא לא רצתה
להרוס.
היא שמה את האצבע על פיו ולאחר כמה רגעים אמרה,
"תגיד לי"
"להגיד לך מה?"
"תגיד שאתה אוהב"
הוא שתק והסתכל אל תוך עיניה.
"אף פעם לא חדלתי..."
"תגיד לי, אני רוצה שתגיד את זה"
"אני אוהב אותך."
גל חייכה כשפניה מוצפות דמעות של אושר.
"בא לך שחייה לילית?"
"אין עליי בגד ים."
"מי אמר שהתכוונתי עם בגדים?"
היא הורידה את החולצה ואת המכנס ורצה לתוך המים כשהיא זורקת משם את החזייה והתחתונים.
"כנס כבר, קר פה בלעדיך."
הוא הוריד את בגדיו ורץ אליה.
הרגיש אותה צמודה לגופו.
"תגיד שאתה אוהב."
"אני אצרח את זה עד שהחוצנים בחלל ישמעו."
גל צחקה.
"תתחתני איתי"
"מה?"
"תתחתני איתי."
"אתה בטוח?" הסתכלה לתוך עיניו.
"כמו שאני בטוח בכוכבים שמסתכלים עלינו עכשיו."
היא נישקה אותו.
"אז זה 'כן'?"
"מה נראה לך?"
"נראה לי שהסכמת הרגע להיתקע איתי לכל החיים"
"הבנת נכון." חייכה בתוך זרועותיו.
הוא נישק את כולה וחיבק אותה חזק אליו.
"אני לא רוצה לאבד אותך שוב לעולם."
כשהשמש זרחה, הם נסעו למלון הכי קרוב,
והשלימו במיטה את כל החודשים שהיו לחוד.
זה סיפורם של שניים, מאוהבים, שבגלל אי-הבנה טפשית, כמעט ואיבדו את הדבר היקר מכל,
אחד את השנייה.
אל תעשו גם אתם את אותה הטעות.
שמור
בטל
| |
סיפור בהמשכים- החלק החמישי.
מאירועי הפרק הקודם:
"מה לעזאזל את חושבת שאת עושה פה!?"
קרא קול מאחוריהן.
גל הסתובבה וראתה את הפנים הנוזפות והשחצניות של נוי.
מוזר לה לחשוב שזו אותה אחת שלפני זמן לא רב, יצאה איתה למסיבות ובילויים ביחד.
"מה זה עניינך מה היא עושה פה?" כעסה רונה ועמדה בין שתיהן.
"כל
מה שקשור לחבר שלי הוא גם ענייני." גל הרגישה סכין חדה חותכת אותה לשמע
המשפט הזה והיא פשוט רצתה שהאדמה תבלע אותה. נוי ידעה זאת ולכן הדגישה את
זה כשהיא מסתכלת ישר לעיניה.
"ואני לא חושבת שהנוכחות שלה תעשה לדן טוב אחרי התאונה הקשה שעבר. אז תעשו פרסה לפני שאקרא למאבטח של בית החולים."
אם היה משהו שרונה תיעבה, זה היה כל מה שנוי ייצגה: צפונית שחושבת שהכל מגיע לה.
"לא ידעתי שבלונדיניות מרבות לחשוב," התגרתה בה.
"רונה, עזבי. בואי נלך מכאן," משכה אותה גל.
"מה, את תוותרי לה?"
"זה לא מקום לריב בו. נבוא בפעם אחרת," אמרה.
נוי חייכה בסיפוק כשראתה את שתיהן מתרחקות ונכנסה לחדר שבו דן שהה.
לאחר כמה דקות, הסלולרי של גל השמיע צליל הודעה חדשה.
"שלא תעזי ליצור עם דן קשר, לא בהודעות לא בטלפון ולא בביקורי פתע. הוא לא סובל אותך. חסכת לעצמך איתו עכשיו רגע של מבוכה".
שולח: נוי מילר.
"משהו חשוב?" שאלה רונה.
"לא, סתם הודעה מהבנק."
גל שיחזרה את ההודעה בראשה ולא ידעה אם זה באמת נכון. אבל שום דבר לא היה אכפת לה באותו רגע, חוץ מהידיעה שדן בסדר.
"בואי ניסע לשתות אספרסו בארומה."
"לא רונה, סעי לשם את אני חותכת לדירה שלי."
"בשביל
מה? לרחם על עצמך? לבכות?אני מצטערת. בימים אחרים הייתי מכבדת את הבקשה
שלך ועוזבת אותך להיות לבד. תנחשי על איזה יום נפלת?" גל חייכה, היא כלכך
שמחה שיש לה אותה, היא מפחדת לחשוב מה היה קורה לולא הייתה בסביבה.
-
"היי יפה שלי," דן פקח עיניים לשמע קולה של נוי.
"היי,"
"כל העולם דואג לך, אתה יודע?"
דן ניסה לזוז ונתקל בכאב חד בכל גופו.
"לא יודע מה קרה לי, אני זוכר שקיבלתי סחרחורת על ההגה וסטיתי לנתיב השני ועכשיו כולי לא יכול לזוז."
"שששש" ליטפה את שערו "תנסה לנוח עד שהרופא יבוא לראות מה איתך, טוב?"
הוא החזיק את ידה בידו.
לאחר כמה דקות אימו נכנסה עם דוקטור שפירא, מנהל מחלקת טראומה.
נוי עשתה איתם היכרות קצרה.
"דנ'קה?"אימו התקרבה לדן עם דמעות מחייכת בכוח.
"היי אימא'לה," חייך "הכל בסדר". הרגיע אותה.
הוא הסתכל אל ד"ר שפירא.
"מה מצבי, ד"ר?"
"כפי שאתה רואה,יצאת יחסית בזול מהתאונה הזאת." הוא הסתכל בדפים שהיו בידו.
עברת
ניתוח עקב קרע בטחול, אתה בינתיים מתאושש יפה. זעזוע מוח קל ופגיעות יבשות
בגב. חגורת הבטיחות הצילה אותך ממוות בטוח בחור, אני שמח שיש עדיין כאלה
שמקשיבים להוראות בטיחות על הכביש," אמר בטון אבהי.
"מתי הוא יכול להשתחרר?" שאלה גברת שגב.
"תלוי במהירות ההחלמה שלו, בד"כ זה שבוע עד 3 שבועות." נעצר ואז שאל "אתה זוכר מדוע נאלצת לסטות הצידה עם הרכב?"
דן נאנח.
"היו
לי כמה ימים קודם, סחרחורות וכאבי ראש שצצו מדי פעם ונעלמו," אימו נכנסה
לדבריו "למה למען ה', לא הלכת להיבדק? למה לא אמרת לי?" נזפה בו מדאגה.
ולפני שהספיק לענות לה, היא פנתה לרופא "אתה יודע מה היה לו?"
ד"ר שפירא הסתכל על דן ואז על הדפים שהיו בידו וגירד בראשו.
"לא מצאנו שום דבר יוצא דופן, יכול להיות שזו תגובה פסיכוסומטית למשהו שקרה לו וזה השפיע עליו פיזית." הוא פנה הפעם לדן,
"להבא בחור צעיר, אל תפעיל מנוע כשאתה רואה שהמצב הזה חוזר."
דן חייך "אל תדאג ד"ר, למדתי את הלקח בדרך הקשה."
הם נפרדו ממנו והוא המשיך לחולים אחרים ששהו במחלקה.
"יעלי לא מפסיקה לדאוג לך, תרים אליה טלפון" ביקשה אימו.
"למה היא לא באה?"
"לידור יקפיץ אותה הנה אחרי המתכונת שלה."
נוי נתנה לו את הסלולרי שלה ויצאה להביא לה לשתות.
"עידו אמר שיגיע ביומיים הקרובים לארץ," אמרה בשמחה.
"וואלה? אז אני צריך לעשות תאונה לעיתים קרובות אם ככה," היא עשתה פרצוף נוזף.
"צוחק אימא'לה," נישק את כף ידה.
"אמממ, ומה עם אבא, שוב פעם 'לא יכל להגיע'?" שאל בציניות.
"הוא מחוץ לעיר, הוא בדרך לכאן הוא יהיה פה אחה"צ."
"שלא יטרח," לחש לעצמו.
האחות נכנסה לחדר ודן "ניצל" מנאום על כמה הוא חשוב לאביו.
חודש וחצי לאחר מכן
"היי ילדונת..." גל התעוררה מנשיקה בלחיה.
"בוקר טוב," פיהקה וחייכה לעבר רביב.
""מה השעה?"
"השעה שנקום וניסע לים," אמר.
"אני רוצה לישון עוד קצת." שינתה תנוחה ושמה את השמיכה על ראשה מתכננת להעביר את השבת בשינה.
לאחר כמה שניות, הרגישה אותו זוחל מעליה מתחת לשמיכה שלה ומנשק אותה מכפות הרגליים ועד לאיזור שבו התנקז כל הדם שהרעיד את גופה.
גל נאנחה בהנאה "נישאר עוד קצת במיטה," קרא רביב כשהוא עדיין מעליה. "אבל
לא כדי לישון," חייך בערמומיות תוך כדי שהוא נצמד אל גופה ומהדק את שפתיו
על שפתיה.
גל החליטה להמשיך בחייה ולהפסיק לקוות שדן והיא ימשיכו מהנקודה שהפסיקו.
גם אם זה במחיר של להיות עם מישהו שהיא לא אוהבת.
הם נשארו במיטה עד הצהריים ואז יצאו לאכול בעזריאלי.
-
דן שכב במיטה, מסתכל על הסלולרי שלו.
"אפילו פעם אחת היא לא באה לשאול מה שלומי. וזה לא שלא פירסמו את זה בכל
עיתון במדינה." אמר לעצמו כשהוא חושב על גל. "לא מגיע לך בכלל שאני ארגיש
אשם על כלום." הוא הסתכל לצד השני של המיטה, שם שכבה נוי. האחת שהייתה
לצידו בכל תהליך ההחלמה שלו והתעקשה שיגור אצלה עד שתהיה בטוחה שהחלים
במאת האחוזים.
הוא התפעל בלי סוף מגופה שהשאיר בו כל פעם תשוקה לעוד.
הוא נשען על הצד, והתקרב לאוזנה " אני אוהב אותך."
נוי, שהייתה רדומה לגמרי, פקחה עיניים חושבת שהיא עדיין בחלום, התפללה לא להתעורר ממנו.
"מה?" אמרה כשהיא עדיין עם הגב אליו.
"אני אוהב אותך, נוי מילר." נישק אותה בצווארה.
היא הסתובבה אליו והביטה בו.
"גם אני אוהבת אותך," אמרה כשהיא נאבקת לא לצרוח את זה מרוב אושר. כל כך
הרבה זמן חיכתה לשמוע את זה יוצא מפיו, ועדיין היא לא הייתה מוכנה לרגע
הזה.
הם הסתכלו אחד על השנייה שניות ארוכות, דן התרומם ממקומו ונישק אותה על שפתיה אל עבר עוד שעה ארוכה של אהבה במיטה.
"אני נכנסת להתקלח," אמרה לו אחרי ששניהם הגיעו לשיא. "רוצה לבוא איתי?"
הוא ליטף את שיערה "תכיני את המים, אני עושה טלפון קצר ובא אלייך."
"אל תשתהה יותר מדי," נישקה אותו נשיקה ארוכה וירדה מהמיטה אל המקלחת, עיניו עקבו אחרי גופה המעורר עד שנעלמה.
"הלו?" קרא קול מהצד השני של האפרכסת.
"מה קורה, רביב?" רביב שהיה באותו רגע עם גל, העדיף לעשות את השיחה רחוק מהשולחן.
הוא סימן לגל שהוא עוד מעט חוזר והלך עם הפלא'.
"דן, מוזר לשמוע ממך. שמעתי עברת תאונה, מה שלומך?"
"מחלימים. לא משהו שלא יעבור." אמר דן.
"תשמע, אתה בקשר עם גל אולי?" רביב לא ידע מה לענות.
"אממ" ולפני שהספיק להמשיך, דן ניסה לשאול כבדרך אגב "מה איתה? אתה יודע?"
"היא בסדר גמור, למה?"
"סתם, לא משהו מיוחד." ואז שינה נושא כדי שלא יווצר רושם שהוא התקשר במיוחד לזה.
רביב הרגיש שיש לדן עדיין רגשות לגל. ובמוחו עלה רעיון מחושב.
"מזמן לא ראיתי אותך, יש מצב אתה בא לעזריאלי? נשב נדבר קצת. תביא איתך מישהי, תכיר את חברה שלי."
"בכיף, חצי שעה אני שם."
רביב ניתק והסתכל לעבר השולחן שגל ישבה בו.
"דן שגב, מקווה שתאהב את הטעם שלי."
המשך יבוא...
מקווה שאהבתם.
יש מצב שהחלק הבא יהיה גם החלק האחרון של הסיפור.
מי שרוצה להשפיע על העלילה, מוזמן לכתוב לי.
שימו לב, כתובת המייל שונתה
[email protected]
גם לבקשות/תלונות/משלוחי מנות 
אני אענה לכל התגובות מהפוסט הקודם ואבקר אצלכם.
לא שוכח.
מי שעדיין לא הצטרף לטבעת שלי,
מוזמן ללחוץ למטה ואני אאשר אותו:
עד כאן להפעם,
נתראה בפוסט הבא.
סופ/שבוע מהנה ושקט לכולם,
שמור
בטל
| |
דפים:
|
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
