דניאלוש גדלה כבר כמעט וכל השיניים יצאו.

ביום שבת היא התחילה לעשות כבר צעדים, יותר משלוש צעדים ולשבת, את זה היא עושה כבר הרבה זמן.

הכל בקצב שלה, אבל בהמון כייף.

אני מנסה להיזכר איך החיים נראו לפני דניאל ואני לא ממש מצליחה.

הבלוג הזה נולד יחד איתה אך שייך עדיין לחיים שלפניה.

לשלב התכנון ומהלך ההריון.

לפעמים אני כועסת שלא תיעדתי כל רגע ורגע בהתפתחות שלה.

שהיומן מסע לחיים שלה לא מנוהל כפי שצריך.

אך היומן הזה נמצא בצרור זכרונות בראשי, בקטעים קטעים.

קטעים של חוסר אונים לפעמים, קטעים של קושי

אך הרבה מאוד קטעים של אושר!

אנסה יותר מאוחר לצרף תמונה עדכנית.