| 2/2007
 ביקורת 4- אהוד בנאי בהופעה חיה- ממשיך לנסוע
לשם שינוי בחרתי בדיסק הופעה. הסיבות ברורות- אהוד בנאי פרפורמנס מעולה, משקפיים תמיד עשו לי את זה (במיוחד כאלו שנורא מזכירים את סבאלה) וכמובן- יש לי רשימה שחייבים לעמוד בה, בין אם נרצה ובין אם לאו (ובינינו, סאבלימינאל לא היה בקטע שלי, אני מקווה בסתר ליבי שגם לא בשלכם).
אז הלכתי על הדיסק המשולש, כן כן, משולש. אני מעלה את מס' הדיסק עם כל ביקורת:). אהוד בנאי הכניס באלבום שירים מכל מיני הופעות בכל מיני מקומות- מעין גדי, דרך באר שבע ועד קריית שמונה, הוא חרש את הארץ לאורכה ולרוחבה, יצא לאור לחיים חדשים. לדעתי, הוא הצליח לעלות על השביל הנכסף עליו הוא מדבר כל כך- "השביל הזה מתחיל כאן... לך עליו, עלה עליו עכשיו....". הדיסק בא בדיוק בזמן ובמקום הנכון. אהוד בנאי ידע גם ידע שהעם צמא לדיסק הופעה שלו. הוא ידע שהוא טוב בזה, והוא הבין כי חייבים לספק לקהל את הסחורה. אה, כמובן. כסף הוא תמיד שיקול, גם אצל אהוד בנאי. אבל לנו זה לא אכפת. העיקר שהדיסק יצא...
הסחורה באה בצורת שירים בביצועים מיוחדים ומעולים, אהוד בנאי מוצג באוסף כאמן איכותי ומרשים, שמסוגל להרים הופעה מצויינת, ומסוגל לעבד את השירים שלו באופן מטורף עם כלים שלעולם לא ידעת שהם קיימים. בוב דילן הישראלי? אתם אמרתם...
אני תמיד אמרתי שעם כשרון אתה יכול לעבור רק את מחצית הדרך. כדי להצליח באמת בארץ הדלה שלנו, צריך גם כריזמה, צריך לראות ולהיראות. אהוד בנאי נוטה לפשל בחלק השני. יש לו כריזמה בערך כמו של מרמיטה שעבר זמנה (באותה הזדמנות, מי שיודע מה זה מרמיטה, מוזמן לפנות אליי, כל אפיון יתקבל בברכה..), אבל הכשרון, אחח, הכשרון.. אהוד בנאי מפוצץ מכשרון שמטעין אותו באנרגיה שעוזרת לו לעבור את הדרך, אפילו בקלות, אפילו לזכות באלבום זהב על האוסף הגדול הזה. וזה לא דבר של מה בכך. האמן הכי דומה לאהוד- מאיר אריאל, הצליח רק לאחר מותו. אהוד בנאי זוכה בעדנה עוד בימי חייו, ובכך גדולתו. ועל כך כל הכבוד לו. מגיע לו. בהחלט.
בדיסק נמצאים כל השירים המוכרים- רוחות הצפון, אביא לך, דוד ושאול, עיר מקלט ועוד ועוד.. כמובן כולם בגרסאות חדשות ומרטיטות. כמו שרק אהוד לבית בנאי יודע לעשות.
המפוחית והחליל האלגנטיים תופסים חלק נכבד מהגרסאות המחודשות, עוד סימן לפריצה הדרך שלו. לא עוד רק גיטרות, מעתה הופעה עם כל הכלים האפשריים.
האירוניה יוצרת פה תדהמה לטובה. פשוט תענוג. אחח, כמה שהכנאפה מתוקה.
עגל הזהב- שיר שיהיה מדהים בכל מצב, הופך פה ליצירת מופת של ממש, ביחד עם מהרי נא המשובב ובלוז כנעני המרגש תמיד, שהופכים להיות השירים הדומיננטיים באלבום.
אך בל נשכח את השירים הפחות מוכרים, שאיתם אהוד יכול לשחק כאוות נפשו- ג'מלי פורוש המבריק, "נגעת בצמרות העצים" העצוב, עבודה שחורה- כולם גורמים לך בנוסף להנאה, גם לחשוב מעט. אני חושב שכל דיסק שגורם לך לחשוב מיידית משדרג את עצמו. מאהוד בנאי לא יכולנו לצפות לפחות.
החסרון בגיטרה חשמלית רק הופך את האווירה לנינוחה יותר, ונותנת לגיטרת הבאס והאקוסטיות לעשות את העבודה כמו שהן יודעות- בשקט,בלי צעקות, ביופי שנוגע ללב.
אין ספק שאהוד בנאי יודע מה הוא עושה, ואין ספק שאתם יודעים מה לעשות- לרוץ ולקנות את הדיסק. מגיע לו, לבחור, שעבד קשה כל כך והביא לנו אוצרות מוזיקה שכאלו. ומגיע לנו.
| |
| כינוי:
בן: 34
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
