הו ילד עבר זמן
נסעת לחפש רחוק מכאן
ואני מחכה לך
הו ילד שלי בעולם
ציפור אדם כמו כולם
מחפש את האופק
וואו, עברה יותר משנה מהפעם האחרונה.
ויש לי הרבה מה להגיד. הרבה לפרוק. יותר מדיי משקעים.
ואני כותבת הרבה. לא פה, אבל הרבה.
בכל זאת יש לי חשק.
מן צורך כזה להגיד שאני מתגעגעת אליו.
למרות שלא הייתי החברה הכי טובה בעולם. היה שם משהו. היה שם משהו טוב. משהו מצחיק. משהו שגורם לי להתגעגע עכשיו כשהוא לא כאן. משהו שגורם לי לבכות בכל פעם מחדש, כאילו שמעתי רק עכשיו.
ואני מנסה לחשוב, מה יותר טוב? להכיר קצת או לא להכיר בכלל? מה הייתי עושה אחרת אם הגורל היה ידוע מראש? הייתי מתחברת הרבה יותר? או שאולי הייתי מכחישה כל קשר?
גם ככה זה קשה, ויכל להיות קשה הרבה יותר. או הרבה יותר חבל.
כל מטוס שטס בשמיים
כל כוכב מאיר בעיניים
מזכיר לי אותך
נחליאל לפי הגשם
צרצרים בשעות הערב
תמיד יחכו לך
עוד חודשיים זה נגמר. חודשיים ושבוע ליתר דיוק.
רק עוד קצת ואני חופשייה שוב. עוד קצת ואני שוב יכולה לעשות מה שאני רוצה. עוד קצת וכבר אין לי לו"ז קבוע. עוד קצת ואני ישנה במיטה שלי מתי שרק אבחר. עוד קצת ואני לא צריכה לתת דין וחשבון לקצינים או לאנשי קבע.
ואפילו הדברים הכי קטנים, עוד קצת ואני יכולה להתקלח בלי קרוקס. ואני אשכרה יכולה לשבת על האסלה ולא לפתח שרירים ברגליים!!!
עוד רק טיפ-טיפה ואני אחראית לעצמי. ואולי זה קצת מפחיד. עברתי שנתיים מאוד מבוזבזות וכל מה שחשוב לי עכשיו זה להיות אחראית לעצמי. עוד חודשיים.
הו ילד כששקט
אני יושבת במרפסת לנגן
מנגינות געגוע
הו ילד תשתדל
להגיע לכאן מהר
ככה אני מבקשת בשקט
בשקט
אני מקווה שהתקופה הזאת תעבור יותר מהר ממה שאני חושבת. ושאולי, כנגד כל הסיכויים תחזור.
אפילו רק כדי להגיד שלום כמו שצריך. לחייך חיוך אחרון.
כל מטוס שטס בשמיים
כל כוכב מאיר בעיניים
מזכיר לי אותך
נחליאלי לפני הגשם
צרצרים בשעות הערב
תמיד יחכו לך
ערן שוחט ז"ל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אביה(: