הדברים שמאחורי השמש

הסיפור שלי ושלה התחיל לפני בערך שנה וחצי.

הייתי בתקופה מהורהרת, החלטתי שאני רוצה בחורה

לנוכח העובדה שהייתי בארון, לא סתם ארון ב-אמא של כל הארונות,

זה קצת הקשה עליי לצאת ולהכיר, לא ידעתי מה עושים.

התחלתי להכנס לצ'אטים, אין לי מושג מה חשבתי שאמצא שם

הם לרוב מאוכלסים בגברים שעירים בגיל העמידה הנושאים כינויים

כמו- "לס חמה 17" ושאר ירקות. הייתי ממש פעמים ספורות,

התחלתי להתייאש ובדיוק אז היא שלחה לי מסר בפרטי.

וואי איך אני אקרא לה כאן? המממ...אני אקרא לה מיצי.

מיצי היא בחורה בת 23..סטודנטית...

לסבית מוצהרת מגיל 5 בערך,עשתה מס' מטורף של בחורות

טיפוס מיני לאללה, ובתכלס בנאדם טוב. (רק שקצת קשה איתה)

מיצי ואני החלפנו מסנג'ר דיברנו שעות שהתארכו לימים

והיה חיבור, חיבור ברמה נפשית,למרות שהיא ההיפך הגמור ממני, הכי לא הטעם שלי

ממש לא מה שחיפשתי לעצמי ובכל זאת יש בינינו איכשהו גם המון במשותף

רציתי אותה, היא הציתה לי משהו בלב.

החלפנו טלפונים, כשהיא התקשרה שתינו הרגשנו הקלה שאכן מדובר בנקבה ולא בישיש מעוות.

הסתובבתי מבוסמת, זו היתה אהבה. ככה חשבתי לפחות...כי מעולם לא היתה לי אחת אמיתית

הייתי מאוהבת בתחושות, הרגשתי שאני משתגעת, אף אחד לא ידע.

התחלנו לדבר על פגישה.

נלחצתי.

ניסיתי "להיפרד" ממנה טלפונית, הרגשתי לכודה ומפוחדת.

התגובה שלה היתה מאוד קשה (תכונה שאח"כ תתברר כמקור הצרות בחיי)

אבל בהיותי חלשת אופי,אחת כזאת שלא מוכנה לפגוע באנשים גם אם זה יעלה לה באושר של עצמה נשברתי.

משכתי את זה קצת אבל אחרי 3 שבועות להתחלת הקשר הוירטואלי שלנו נפגשנו.

זה היה במוצאי שבת, קצת אחרי חצות.סיימתי לעבוד והלכתי לפגוש אותה בגן ציבורי בת"א

(בגן הזה אגב הכל התחיל...ושם גם הסתיים שנה ומשהו אח"כ)

מיצי הביאה לי ורד, חיבקה אותי חזקה ונישקה אותי על הצוואר נשיקה תמימה.

לא נמשכתי אליה בכלל. נמשכתי לרעיון...אליה קצת פחות.

רציתי שהיא תנשק אותי...ישבנו שם בסוג של מבוכה די הרבה זמן. החלפנו אנקדוטות קטנות ושתיקות

ואז זה קרה, התנשקנו...אם אני זוכרת נכון בכלל לא חשבתי עליה כשנישקתי אותה...

אבל הייתי בהיי מטורף...לא יכולתי להפסיק לנשק אותה

אני חושבת שהתנשקנו משהו כמו שעתיים...טרפתי את השפתיים שלה.

ישבנו שם בגינה קפואות מקור כמעט עד הבוקר...

ברגע שנפרדתי ממנה התחילו החרטות...התחלתי לפחד, לא רציתי יותר לא הבנתי מה בעצם אני עושה שם?

מה יגידו אנשים? לא באמת נמשכתי אליה..או שכן...זרקתי את הורד שלה בחדר המדרגות והלכתי לישון.

בוקר שלמחרת החלטתי שזהו אני לא רוצה חלק בזה. לא רוצה אותה.לא רוצה בחורה בכללי.

והיא?- יום שלם חיפשה אותי בטלפון ולא עניתי...מיליון שיחות שלא נענו ומאה אלף הודעות.

בסוף כשכבר עניתי, תירצתי את ההתעלמות בצורה אלגנטית. קבענו עוד פגישה.

היא כבר היתה מאוהבת מעל הראש ואצלי הכל התחיל להיכבות.

הרי כבר אמרתי שיש לי בעיה מהותית עם לפגוע באנשים..

אם חיפשתם אדם לעמוד מאחוריו בתור ולעקוף -אני הכתובת...אני האדם התמיד בסדר, הנמנע מעימותים

השומר הכל בבטן...סובלת בשקט רק לא מסוגלת לישון בתחושה שפגעתי באחר, שיצאתי לא בסדר, שיחשבו עלי משהו רע

וכאן הכל התחיל.

הקשר החולני שלי.

היא אוהבת אותי-

אני רוצה למות.

היא מנשקת אותי-

יש לי בחילה.

רק לא לפגוע.

פתטי אני יודעת.

חשבתי שהיא תבין לבד-זה לא קרה

ובאמת שלא הכל היה רע...היו רגעים יפים.

אני אוהבת אותה מאוד

אבל לא כמו שצריך לאהוב את בן הזוג שלך

אלוהים יעזור...לא כתבתי פה שנתיים,לא הייתי פה שנתיים ו-מיי גאד אלו היו שנתיים מבלבלות.

אז מה אני עושה כאן בעצם? חיפשתי מקום לפרוק

אז מה קרה איתי? כל מיני...הרבה כלום בתוך מערבולת שינויים והרבה לבד בתוך המון ביחד.

אני הסתכלתי על פוסטים שכתבתי לפני שנתיים וזה מוזר לאללה איך אני במקום כל כך אחר עכשיו

בחיים שלי לא האמנתי אז לפני שנתיים שאני אשתף אנשים בנטיות המיניות שלי...מה שאגב עשיתי

ובטח שלא שיערתי לעצמי שאני אהיה בקשר זוגי עם בחורה.ועוד קשר של שנה+ בחיים לא האמנתי.

עכשיו אני בעצם לבד. אחרי שנפרדתי ממנה. מעכתי לה את הלב, ריסקתי אותו לרסיסים.

ועכשיו אני קצת מצטערת...פחות בגללה יותר בגללי.