that's the return to innocence

אני כנראה ממש משועממת, "כותבת" בבוקר..

אחרי חודש של ישיבה ממושכת בבית ללא עשיית כלום, חוץ מי שיחוק בסודוקו ולראות סדרות מפגרות..

אני מאושרת לצאת, ולא סתם לצאת אלה לעבוד! "האושר הענק לעמוד בסופר" ויייי...

טוב כנראה אני אחת והיחידה השפויה בעולם הזה שחושבת שחורף זה דבר מסריח ביותר!

נמאס להיות רטובה, עם שער משתגע, עם קור שלא חולף, עוטף את גופי ולא משחרר.

אני משתוקקת כבר להגיע הביתה נפולת כוח, ופשוט לפול לתוך שינה נעימה שכזו.

M

גשם כיסה את אספלט הכביש
ביום הכי קר בשנה
ומעיני שלי טפטוף מקומי
כי יש סדק בלב האהבה

כשהלכת מכאן לא ידעת לאן
מסגרת פניי בחלון
אבל גם בתמונות
לפעמים הדמויות
מקשיבות לטקטוק השעון

ואולי אתה פה חסר לי
אתה כאן אתה שם
ובכל זאת אתה פה חסר לי
ואולי אתה פה חסר לי

אתה אידיוט אמיתי אם חשבת אותי
שאבוא וארוץ עד אלייך
וכלום לא קרה כשאתה לא בסביבה
כן הכל די רגיל בלעדייך

הייתי בכיף מחבקת אותך
מחכה לך בין הסדינים
אני שונאת אנשים
אנשים חלשים שבמקום לדבר הם זזים

ואולי אתה פה חסר לי
אתה כאן אתה שם
ובכל זאת אתה פה חסר לי
ואולי אתה פה חסר לי

מה יקרה אם פתאום
תבוא אליי ותייפה את הכל
רגע של שקט
בחוץ שוב הגשם
ממשיך על הכביש עוד ליפול

-*-

כשיש הרבה כוח להמשיך,

כשהחיוך לא יורד מין הפנים,

כשהלב דופק בחוזקה גם כשלבד,

אז איך לעזעזל כל דבר קטן שובר אותי?

פשוט מתחשק...לא יודעת, לגשת אל אהובי להעניק נשיקה, ואז לעזוב.

לעזוב למקום שכל-כך ידהים אותי,

אני אפילו לשניה לא אזכר במה שהותרתי מאוחרי.

M