לא יודעת כלום, אבל אני יודעת שאני בנאדם קטן בעולם הזה, ובעולם שלי, שלך, ומעכשיו כבר איני מתקיימת בעולם שלו.
סך הכל אני מרגישה רגשות של אדם רגיל, אהבה חזקה וזלזול, קינאה מטורפת וחוסר אכפתיות, אי יכולת להבין את עצמי.
האמת,
פשוט מתחשק לי להירגע, כן כמו פעם, להניח את ראשי על הכר וזהו..לדעת שאין מה לדאוג הכל מתנהל כפי שרק שהייתי יכולה לרצות.
אני סתם בכיינית שאוהבת לעשות מזבובים פילים ענקיים, אבל כזאת אני, כנראה ככל שהבעיה בישבילי יותר גדולה הפתרון שלה הרבה יותר מרגיע=].
אבל, לפעמים הייתי מעדיפה לוותר על הבעיה, ועל הפיתרון שיעשה לי טוב על הלב, ופשוט לחיות בחוסר עניין את החיים, ככה סתם לכמה חודשים.
באמת..
M
וואט דה פאק, מזה?
חששתי מיזה כנראה כבר מזמן,
צחקתי עם כולם על כך=)
והינה זה קרה, ואני קולטת איך גופי דוחה זאת
הרגשות שלי משתגעים, אני רוצה לדעת הכל!
יום 3 כבר, אני מתרגלת לרעיון,
ואיך שאתה קורא את מבטיי
אבל בכל זאת....
קינאה, קינאה לא רלוואנטית.
כנראה הקו בין שינאה לאהבה יותר דק ממה שחשבתי
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
'M.k.
