יום הזכרון לחללי מערכות ישראל

לעומת יום הזכרון לשואה ולגבורה, הצלחתי להרגיש משהו ביום הזכרון השני.

ערב יום הזכרון:

הגעתי לבסיס כרגיל באותו הבוקר.

עברתי יום ארוך, שנגמר בשש לאחר הצהריים, והגעתי הביתה על מדי א'.

בהחלטה ספונטנית למדי, פרסמתי שיר ויצאתי לטקס יום הזכרון במזרקה העירונית.

פגשתי אנשים מהשכבה שלא ראיתי הרבה זמן. החלפנו המון דיבורים במהלך הטקס, אולי פחות הולם את האווירה, אבל בכל זאת.

אחרי הטקס הלכתי לבית של אבא שלי. ודיברנו. ובטלוויזיה אנשים נאמו ונשאו תפילות בטקס המרכזי.

אבל אני השתקתי את הטלוויזיה.

לקח לי זמן לאזור את האומץ הזה.

ודיברתי.

והייתה שיחה לא קלה בכלל. רעה אפילו.

הרגשתי רע. הרגשתי שגרמתי למישהו להרגיש רע.

היה רע. רע. רע.

הוא הסיע אותי הביתה. ירדתי מהאוטו וביקשתי שיסמס לי כשהוא חוזר הביתה.

הוא לא סימס, אבל דיברנו למחרת.

למחרת:

שמונה וחצי, מתעורר משיחת טלפון.

תשע ורבע - נוסע עם המפקד שלי לבית העלמין הצבאי בנהריה.

מגיעים שעה לפני הזמן. מסתובבים בין הקברים. המון חיילים. מעט אזרחים. אמריקאים מחלקים פרחים כחלק מתנועת נוער כזו או אחרת. חיילת מחלקת מדבקות עם כיתוב "יזכור". השמש יוקדת. חיילים וקצינים עם כומתות על הראשים מחלקים בקבוקי מים. אנשים מדברים, משתפים בחוויות, בוכים, מדברים שיחות חולין. ואני בתוך כל ההמולה, חושב על מה שהיה לפני פחות מ12 שעות.

ואז מתחילה הצפירה.

שתי דקות של צמרמורת בעורף ועיניים עצומות.

ואז טקס.

ואני מבחין בזמן הזה בקבר של אהוד גולדווסר.

ועל הקבר הסמל הזה, של צבא ההגנה לישראל.

ואני גאה להיות חייל במדינה הזו. חלק מהגוף הגדול הזה, שבזכותו זכינו לעצמאות.

יום העצמאות

ערב - צובחוץ קרית חיים. לא היה משהו האמת. מוש יודע לתת הופעה, וגם אביב גפן, אבל כל העומס המוגזם הזה... איף.

הלכתי לשם ברגל, זה לקח כל כך הרבה זמן.

חזרתי משם ברגל, וזה כבר הרג לי את הרגליים.

יום - על האש עם המשפחה, כמו כל ישראלי אחר.

כמובן שהיה טוב. כמובן שעליתי עשרים קילו. כמובן שהתעצבנתי על האנשים מהמשפחה, בעיקר על הילדים. כמובן שצילמתי והעלתי תמונה לאינסטגרם.

הכל כרגיל, ובקצה הראש עדיין מהדהדים לי דברים לא כל כך מעולים.

ואם תהית למה פולישוק... טוב, זו יצירה ישראלית. מוצלחת במיוחד, לדעתי. ואי אפשר להעביר את הח' הגרונית שמועברת במילה "נסיךךךך" של אחד העם אחד, אז זו לא כותרת טובה במיוחד.

חג עצמאות 65 שמח, ומזל טוב, ישראל.

ומחר, או, בעצם, היום, אני נוסע למרכז לשטות כלשהי. ויאללה בלאגן.

Ben