שנת 2012.

אחרי ששרדתי את ה21.12, אני מניח שאני יכול לסכם את השנה הזו.

השנה...

התחילה באבט"ש.

המשיכה בחזרה לשגרה.

ואז עוד קצת שבירת שגרה בתרגיל.

ושוב שגרה, בנוסח חדש.

וחברים ממקום שלא ציפיתי לו.

ואז ימי הולדת שלהם, שסחבתי את עצמי עד תל אביב בשבילם.

ונהנתי, וחייכתי, וחשפתי סודות.

אז אמנם התחלתי בזה ב2011, אבל זו הייתה השנה המשמעותית. אני מניח שהרוב מאחורי, והמעט שנשאר, יחשף ב2013.

ואז באחד באפריל נפגשתי.

ובשלישי למאי התאהבתי.

וברביעי למאי חגגתי יום הולדת.

וכל מאי הייתי בעננים.

וכל יוני-יולי-אוגוסט הייתי על הרצפה. והתפרעתי קצת יותר מדי.

ואז בספטמבר חזרתי לעלות.

והצטיינתי בכל שעשיתי. וחגגתי. ושמחתי.

וקיבלתי דחיות, ומענות.

וקיבלתי פידבק חיובי. ושלילי. ולמדתי לסנן, מי האנשים שראויים ומי שפחות.

ולמדתי העדפות.

והתחברתי שוב. ונגמר שוב.

ואז הגענו להיום.

והיום, ה30.12, לעומת ה2.1, אני בן אדם הפוך. לגמרי.

אני שמח על מי ועל מה שאני.

ולא אכפת לי שידעו את זה במיוחד.

והכרתי אנשים מקסימים, וכאלה שפחות, אבל הכל בסדר.

מבחינתי, 2012, הייתה שנת היציאה מהארון.

ואני שמח ושלם על זה. :)

השלב הבא:

כל השאר.

ben

סוף העולם? אולי.

להתראות.

להתראות אמא, להתראות אבא, להתראות אחות. להתראות סבתא, סבא, דודים, דודות, אחיינים אינספור.

להתראות חברים ממוצקין, תמכתם בי המון, וגם כשלא, אני עדיין אוהב.

להתראות אויבים, כי הוספתם לי קצת עניין לחיים.

להתראות חברים מהצבא, תודה על השירות הנפלא. תודה על השיחות הארוכות אל תוך הלילה, תודה על ההזמנות, על התחושה החמימה שעשיתם לי בלב בכל פעם שהייתי צריך.

להתראות, מפקדים, ותודה שעשיתם לי חמוץ-מתוק במהלך התקופה האחרונה.

להתראות לך, ותודה על שלימדת אותי איך לאהוב.

להתראות בית, מחשב, ספה, טלוויזיה, אוטו.

להתראות חורף, קיץ (סתיו, אביב, מצטער, אתם דווקא אכזבתם אותי). תודה על הצעיף, תודה על הים.

להתראות אוויר לנשימה, חמצן, חמצן, חמצן.

להתראות למתמטיקה, לביולוגיה, לסוציולוגיה, ל659.

להתראות לחי, לצומח ולדומם.

להתראות,

And thanks for all the fish.

סוף העולם? אולי.

נתראה מחר, וגם מחרתיים, וגם ב2013, כי אני מצטער, אבל יש לי תכניות לינואר, ואתם לא הולכים להרוס לי אותן, בני שבט המאיה.

Ben.