באמת שהיה לי חודש מופלא.

זכיתי להכיר המון אנשים חדשים,

זכיתי להכיר אנשים מוכרים מחדש,

זכיתי לצעוד בתל אביב, ולנופף בגאווה,

זכיתי להיות עם חברים, כאלה ואחרים, מכל הצורות והגוונים,

זכיתי ללכת להצגה גאה, ולקולנוע פעמיים,

זכיתי לצעוק בחיפה, ולנפנף את הספק,

אנחנו כאן, ובכל מקום.

היה לי חודש מדהים, ולכן הרגיש לי כל כך צבוע לבוא ולהגיד,

"וואו, רגע, יש ילדים חטופים שם בחוץ. זה דבר נורא."

ואז להמשיך לצאת ולחגוג, ולהרים, ושישה צבעים לגאווה.

אבל היום הכל נדם לרגע.

היום, ישבתי במסעדה, בטלוויזיה שודר משחק מונדיאל שקר כלשהו. אנשים הריעו או הביעו אכזבה בהתאם למשודר על הצג, ואני התרכזתי בארוחה שלי.

ופתאום שקט. לא קלטתי את השקט הזה לכמה  רגעים, עד שהסטתי את המבט בחזרה למסך, "נמצאו גופות שלושת החטופים", הספקתי לקרוא, ורגע לאחר מכן, השידור חזר למשחק המונדיאל ששודר.

ופתאום עצב. ופתאום רע.

אז נכון, היה לי חודש נהדר,

אבל זו לא הדרך בה קיוויתי שהוא הסתיים.

היה חודש גאווה שמח במיוחד,

נקווה שבשנה הבאה לא יהיה לו טוויסט שכזה.

בן.