נמאס לי, סופית.

נראה לכם שאתם יכולים ככה לדרוך עלי? לצאת עלי כאילו אני המתקן לניקוי רגליים שלכם?

כאילו אין לי נשמה? כאילו אין לי באמת חיים? כאילו אף אחד לא אוהב אותי? כאילו שכשמשעמם לכם אתם יכולים לבוא ולירוק עלי, כי אני כלום לעומתכם? כאילו אפילו אני כל כך שונא את עצמי עד שאני שורק לעצמי בוז? כאילו אפילו הכלבה שלי משתינה עלי בקשת? כאילו אם צריך לנקות את הידיים או לקנח את האף, אז יותר נוח לעשות את זה עלי מאשר לקחת נייר? כאילו שאפילו ההורים שלי מתבאסים כשהם רואים אותי? כאילו החבר היחידי שלי זה רע-רע הגמד אח של טוב-טוב, וגם הוא אצלי בראש? כאילו ילדים מהכיתה שלי יושבים בבית וחושבים איך להתעלל בי, כי אם לא בי אז במי? כאילו הדבר הכי דומה לבת שנגעתי בו זה המטאטא שיש לנו בבית, וגם הוא לא רצה אותי? כאילו ההורים שלי שרפו לי את כל החדר ביום הולדת וטענו שהם בסך הכל רצו להפתיע אותי עם נרות אבל הם נפלו?

טוב, נגמר לי. זה היה משחרר. נמאס לי לכתוב על כל הבנות שמשגעות לי את הראש, אז שיחררתי קצת את הכל. די זהו, הפסקתי לחפש, אם מישהי רוצה אותי אז שהיא תתחיל איתי, למה שאני אתאמץ? אני לא באמת מה שכתבתי למעלה, אז שיזדיינו כולן, אני תמיד יוכל למצוא אחת יותר טובה.

והפירוש של הכותרת הוא: Fuck The Free World- סתם משפט שאהבתי כשראיתי את הסרט 8 מייל לפני כמה שנים.

עד לפעם הבאה, אם יתחשק לי בכלל,

Redman