סוכות.

שנה רביעית בערך שאנחנו בונים את הסוכה, ואת מי ינצלו הכי הרבה בבנייה שלה אם לא אותי.

בסך הכל לחבר כמה עמודים ביחד, זה ממש לא קשה. זה לא שאני כועס שפנו אלי בכלל, זה העניין שנותנים לי לעשות דברים כאלה לבד או מקסימום עם עזרה קטנה. סבבה יש לי יכולת לזה ולאחרים זה יותר קשה, אבל אתם גם צריכים לפחות לשאול אם אני צריך עזרה בלהעביר הרבה מוטות ברזל ועץ מקצה אחד של הבית לשני.

לא משנה כבר סיימתי לבנות אותה ולשים את כל הקישוטים והחרא שיש בתוכה. עכשיו רק נשאר לסבול את המשפחה בימים הקרובים. והם לא מתכוונים לצאת מהבית, משמע אני מתכוון לצאת וכמה שיותר. אני אוהב את המשפחה שלי, אבל יש כמה מציקים שהורסים את הכל.

ולמשהו יותר אופטימי- אני מאוד מקווה שהיילי שלי תכנס להריון בקרוב ותביא לנו הרבה הייליות קטנות!!!!  

היא באמת הסיבה שאני חי.

כבר עבר הרבה זמן מאז שהייתי עם מישהי, וכל פעם שאני חושב על מישהי שיש איזה סיכוי איתה, אני מוצא משהו שמונע ממני בכלל להתחיל את הכל.

כוסאמק גם לי מגיע להיות עם מישהי שתאהב אותי ושיהיה לה אכפת ממני ונוכל להיות זוג של ילדים מפגרים ביחד.

התחלתי לחשוב אחרת בכדוריד. אם הייתי חושב ככה שנה שעברה עכשיו לא היה בכלל ויכוח מי יהיה השוער הראשון השנה. אבל בעוד חודש כשתתחיל העונה לא יהיה ויכוח, אני יותר טוב משניהם ואני אוכיח את זה לכולם.

ככה חשבתי לפני שנתיים, ונסעתי לאליפות עולם.

אני זוכר שהתאמנתי עם הנוער (הייתי גם איתם וגם עם הנערים בגיל שלי) והמאמן אמר פעם אחת שיקחו ממני דוגמא שהייתי כמה חודשים לפני זה שוער שלישי בנערים ועכשיו אני שוער שני בנוער. נזכרתי בזה לא מזמן, והבנתי שאני עדיין (בערך) שוער שני בנוער. ועברו פאקינג שנתיים!!!!!

אני זוכר שאמרתי על השוער הראשון שהיה אז בנוער "טוב הוא שנתיים מעלי אני לא אמור להיות יותר טוב ממנו, אבל אני עדיין קרוב אליו ברמה", ועכשיו אני גדלתי בשנתיים ושום דבר לא השתנה. כנראה אליפות העולם הכניסה אותי לאופוריה וחשבתי שאני ברמה שרציתי להיות בה וזה גרם לי לא לשאוף ליותר.

ירדתי ל4 יחידות במתמטיקה. אני מסוגל ל5, אבל אני לא יכול לשבת וללמוד מספיק כדי לקבל ציון טוב.

ב4 ממש קל לי, אני הכי טוב שם ובחודש הבנתי את זה. אני לא מתגאה בזה, זה רק מראה את הגבול בין 4 ל-5 יחידות, במקום אחד אני בקושי שורד ובמקום השני אני לא אסתפק בפחות מ100. וכל זה בהפרש של יחידה עלובה אחת.

טוב מתחיל עכשיו "החופש הגדול", שביתות ודברים כאלה. אנחנו ממש הולכים להידפק מהן, לא משנה כמה ימשכו אותן זה ידפוק אותנו.

שנה טובה שתהיה.

עד הפעם הבאה,

Redman