אז איפה הייתי עד עכשיו...?

אני לא חושבת שאי פעם אהבתי את יום האהבה... אני לא חושבת ששמחתי לקראתו, בעצם אולי קצת. לפני שהוא הגיע... ואז או שהייתי בו לבד, או שהייתי תקועה עם איזה מישהו מפגר ששום דבר לא יצא לי מזה, או שהייתי עסוקה בכל המשחקי אגו מטופשים האלה של ילדים שעוד לא התבגרו ושכחו שעברנו את גיל המשחקים.

השנה היה לי כייף. ובכלל, כייף לי.  מי היה מאמין שנסיעה תמימה באוטובוס לצבא (הנה משהו טוב שהצבא הביא לי), תפגיש אותנו ככה ותיצור את המשהו הכלכך מיוחד וטוב וחיובי (גם), הזה לעולם. אז אנחנו כבר ארבעה חודשים יחד, ואילו הארבעה חודשים הכי טובים שאני זוכרת בערך (טוב נו, תקופת הארגז חול בגן לא כלכך נחשבת... והמשלחת היתה רק חודש. ככה ש... כן). אני כלכך מאושרת איתו וכל דבר שאנחנו עושים יחד נראה לי כלכך מהנה וטוב. אני לא יכולה שלא לחייך כשאני רואה אותו או אפילו כשאנחנו מדברים בטלפון, ועזבו את זה, אפילו כשאני רק מדברת עליו. הוא ממש עשה לי טוב, ועוד בתקופת צבא שהפכה אותי דועכת.

כל דבר הכי מפחיד, נורא וטראומתי, נראה לי לא כלכך נורא כשהוא מרגיע אותי, והוא יודע איך להרגיע אותי תמיד. הוא אפילו לא צריך להתאמץ. עם אותה גישה כלכך חיובית והכוס המלאה שלו,האדישות והרוגע, יחד עם התחכום והעומק (ולפעמים גם ההתפלספנות, קצת) שלו... אני אפילו לא חושבת שהוא יודע שזה מה שהוא עושה לי. אני מרגישה כיאלו אנחנו מכירים כבר שנים וכאילו הקשר הזה הוא ככה מאז ומעולם. ולא מבחינה רעה, כאילו לא שמיצינו וחלאס, די נגמר. אני פשוט מרגישה כאילו אני מכירה אותו כלכך טוב וכלכך הרבה זמן וכאילו מאז ומתמיד הוא היה שלי. אחח... איזו רכושנית אני.  סתם, לא!

כולם מתפלאים למשמע התשובה -"כמה זמן אתם יחד?" -"4 חודשים" -"מה?!!? זהו???! הייתי בטוחה שיותר"

הוא עבד עליי שהוא חוזר לצבא ביום האהבה. חשבתי שאני הורגת אותו! או יותר נכון את הרופא המנייאק שאמר לו לחזור לצבא על הקביים שהוא בקושי דורך. הייתי בטוחה שהוא רציני, והוא הצליח לעבוד עליי כלכך טוב. התבאסתי לגמרי וכולם כבר שמעו על איזה יום אהבה מסריח (שוב) הולך להיות לי. ואז הוא בא. מה זה בא? יצאתי לאוטובוס הביתה והוא בדיוק התקשר "אני בירושלים" אחחח איזה כישרון יש לו... -רק שזה לא כזה חיובי, אם אני לא מצליחה לפענח שהוא משקר-. וכשהגעתי לתחנה הוא עמד שם. יפיוף כזה.

אפילו על קביים, :) הוא נראה לי מושלם. הכל מושלם אצלו.

והוא שלי.!