אז איפה הייתי עד עכשיו...?

נופש, פגישה צמודה עם הרצפה ושביזות יום א'.          (אהה כן, וגם יש פואנטה חשובה בסוף!!)

כן , כן , ניצלנו את הרגילה של החבר, ולקחתי גם אני איזה יומ(יים) חופש וירדנו לאילת. אילת עיר הנופש, הצעירים והבילויים של ישראל (האאמ האאמ- ובפעם מצערת והזויה שו, גם של בני המיעוט הערבי). אמנם קר בחוץ במקומות שחלקינו גרים בהם, ואפילו אולי ירד גשם, אבל באילת לא כלכך קר או שלפחות לא ירד גשם, קריר כן היה. כמובן שהנסיעה הקטסטרופלית מחיפה לדרום ארצינו התחילה בזוועות כגון "מאמי תהיה נסיעה כייפית, את תראי יהיו הרבה צעירים ויהיה מצחיק ואז גם נישן"... לא. כל האוטובוס, אבל אכן כל האוטובוס היה מלא בחברה' שהם לא כלכך צעירים, לא כלכך מצחיקים וגם לא הכי יהודים. היה ממש מוזר ומפתיע, מה גם שחטפתי צינון אחושר... וכל הנסיעה הייתי דבוקה לגליל הטישו.

החברה הצעירים היחידים שחיכו איתנו לאוטוובוס ונראו גם נחמדים ?(ואפילו היתה להם גיטרה!!!!) שובצו באוטובוס השני, ככה שזה גם נחסך מאיתנו. מזל שהם היו איתנו לפחות אחר כך (באורח ממש מיסתורי אך מזל שכך) באותו המלון!!! טוב אז מה אני אגיד, אפילו שקר וזו לא העונה אז אין הרבה מקומות בילוי בלילות, ואפילו שהייתי מצוננת - כייף לצאת לנופש, כייף לצאת לנופש במלון כשיש חדרנית ארוחת בוקר, כייף לצאת לנופש כשאתה חייל והכי כייף לצאת לנופש עם החבר. אז אני חוסכת בהמון המון המון פרטים, אבל היה הכי כייייף שבעולם עם השמוצי (הוא יהרוג אותי.ץ..) שלי ועם רוי, נדב ועמר (החברה מאילת). נהנינו, רבצנו, הסתובבנו, קנינו, טחנו ואז ... נפלתי על הראש.

נכנסתי למקלחת ב 5 וחצי בבוקר, שאפתי יותר מידי אדים וכנראה שגם לא שתיתי מספיק... באתי להוציא את הרגל מהאמבט ו"מאמי, מאמי!! מסתובב לי הרא....!!!" - ב-ו-ם! איבדתי את ההכרה. החבר תפס תעוזה ולא נלחץ יותר מידי, שפך עליי מלא מים והביא לי שתי סטירות ועמד במשימה בצורה טובה. התעוררתי והייתי בטוחה שפתחתי את הראש. אני לא זוכרת שנפלתי ממש אני רק זוכרת כאילו מישהו טרטר אותי ממש חזק. לא, לא פתחתי את הראש אבל אכן נשאר לי גולה גדולה ומנופחת למזכרת. המאמוש השתלט על המצב ובין שיחות טלפון למשפחה ולכללית והמון המון מים לשתות וסוכרים (חשוב מאוד) לאכול, הפסיקו לרצד לי עיגולים ומשולשים בין העיניים ואפילו נלקחתי לקופת חולים (אחרי שסרבתי לו בכל תוקף להביא אמבולנס) כי באמת, חוץ מהעיגולים שדווקא היו מלחיצים, הבנתי והרגשתי וראיתי כל מה שקורה. הייתי רק חלשה.

טוב, אז יצאנו מאילת בשלום, אחרי דגימת שתן ובדיקת לחץ דם. 8 שעות נסיעה. מוות. חשבתי שהיה עדיף כבר להתאשפז באילת, בבי"ח. אפילו שאני חיילת ומה אני באמת קשורה?  טוב בכל מקרה. לחצות את הארץ נראה לנו אולי המון זמן אבל תחשבו על זה שבשביל לחצות מדינה אחת באמריקה נגיד, או עיר ברוסיה - לוקח יותר. ניחא.

אז פגשנו שם תיירים והיה ממש מצחיק בג'אקוזי, דיברנו הרבה אנגלית (כמו שאנחנו אוהבים) ושוב ושוב קלטתי כמה אני אוהב את ישראל ואיזה יופי שיש לנו פה מכל טוב ומכל חוויה. תחשבו על זה..  גם ים המלח, הים התיכון, הים האדום, הכנרת, מדבר, חולות, נהרים, נחלים, מפלים ומסעות, ירושלים ומיני אתרים קדומים ותל אביב עיר האורות - אהה וגם אילת כמובן ועוד הרבה אחרים.

כאילו אם אתה רוצה למצות הכל מהכל , ישראל זה המקום.   כמה אנחנו ברי מזל.

טוב, הפטריוטיזם שלי מתגלה לו מידי פעם כשיוצא לו, וגם הפעם הוא יצא באנגלית טיפטיפה עילגת אל מול כמה תיירים אבל הרגשתי טוב עם עצמי, אין ספק.

טוב, קיצר הכל חתר לעיניין הזה, כמה אירוני שלפני 24 שעות הייתי באילת, בים ,בשמש ואפילו נפלתי על הראש. ומחר מחכה לי בסיס...?   

אבל מה באתי להגיד בכל זה...!?!?!  משהו אירוני בנימה עצובה?!?

כשחיפשנו חדר במלונות באילת, התקשרנו לאחד מהם (כזה שלא אנקוב בשמו, למרות שממש בא לי, וגם לזרוק עליו רימונים..), נענינו בבוז עצבני כשנשאלנו לגילנו ואמרתי 19, ממש לעג וזלזול נשמע בקולו של הפקיד כשהוא צעק לי שהם בכלל לא מתעסקים אף פעם עם קטינים ושאין לנו מה להתקשר לשם אם אנחנו מתחת לגיל 21! . הם לא רוצים אחריות כזו כי הרבה פעמים זה נגמר בשטויות והם לא תמיד יודעים איך להתנהג ולא מתאים להם ולנופשים ילדים בלי הורים. התעצבנתי כמובן והשיחה לא נגמרה כאן אבל היא כן נגמרה בסופו של דבר. כשניתקתי, המאמי שלי יושב בצד ואומר לי בבוז: " ראית מה זה?  הנוער של היום בוגר מספיק בשביל לשים עליו נשק, שכפ"ץ וקסדה ולזרוק אותו לשטח לימים שלמים, אבל לא מספיק בוגר בשביל לתת לו חדר במלון...."

אכן, עצוב.