הפעם האלף - גרסת בתא
השתקפויות, טארות, רישום, רשמים, שיקוף, ילדים, לבד, ביטוי, הארה. |
| 1/2007
מוקדש ללי, שנתנה לי חשק לכתוב )ותרמה גם מעצם היותה כמה שורות(
היום בבוקר לפני שהלכתי לרופא, קיבלתי את קלף האיש התלוי.
האיש התלוי אומר לי היום שההמתנה היא מתנה שיש בה ה'
נינוח
חופשי
מואר
בהמתנה אפשר לכסוס ציפורניים
או לחיות את הרגע
למה אני מחכה? מה כובל אותי?
מחכה שנסיבות החיים יכריעו בברור מה אני צריך לבחור בחיי
ישראל או שוויץ
מחכה שיגידו ליע מילה טובה על הפוסט
בהודו יש סאדוס שממתינים על מיטת מסמרים להארה.
מה הם עושים כל היום?
בתל-אביב מיס 1492 ממתינה לגבר חלומותיה: נסיך על סוס לבן+תואר ראשון
איך היא תראה לו שנעל הזכוכית היא שלה. איך היא תראה לו שהיא המתאימה )נסיכים בדרך כלל מחפשים נסיכות, הם מפחדים משרלטניות שרק רוצות נסיך כדי לההפך בין לילה למלכה(.
צריך לגרד הרבה אופטימיות כדי לאהוב את ההמתנה.
וצריך גם לדעת להקשיב, לקול הפנימי כמו גם לשקשוק פרסותיו של הסוס הלבן ברחוב אבן-גבירול
ולהקשיב גם להלמות הלב, הנה אני חי, עדיין, הנה אני הווה.
מה אני עושה כשאני ממתין?
מקטר ומזיע
או אוהב את מה שיש
כולנו ממתינים ברמת מודעות זו או אחרת למוות שלנו
והספק, כמו הזבובים סביב ראשו של התלוי, מזמזמים את זימזומם.
אולי אני טועה
אולי יש עוד משהו לעשות שעוד לא עשיתי, אולי אני צריך לפעול, להלחם, להפוך אבנים ושולחנות.
מה אם אמא שלי צודקת?
ומה עם שעון החול שאוזל.
האיש התלוי מזכיר לי שרגלי קשורות ומימילא אין אני יכול לעשות דבר
והאיש התלוי גם מראה לי שגם ידי אולי כבולות, ואפילו את זמזומי הספק אינני יכול לסלק...
היום אהבתי, בייחוד עכשיו, עכשיו אני אוהב.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
