הפעם האלף - גרסת בתא
השתקפויות, טארות, רישום, רשמים, שיקוף, ילדים, לבד, ביטוי, הארה. |
| 1/2007
הצחוק שלה הופך לבכי וחוזר לצחוק.
היא נרגעת ושוב מתמלאת חיים. רק לא להרדם.
כמו פצוע בשדה קרב שיודע שאם יניח להכרתו לנדוד ממנו,
לא בטוח שיזכה לראות עוד אור יום.
עוד לא מצאתי תאוריה שמקובלת עלי ופותרת את החידה - למה קשה לילדים ללכת לישון.
לא מאמין בטעויות אבולוציוניות.
ילדים לא מפחדים להרדם. לא מאמין בסקרנות שאינה יודעת שובע, בילדים שלא מספיק עיפים.
נדמה לי שהפתרון נמצא בערך המוסף של הזמן הזה,
בחושך. אני ובתי. רוקמים סיפורים שעוד מעט יהפכו לחלומות.
רוקמים בסיס לתרבות שעוברת מאב לבן. תורה שבעל-פה.
בסיס לתקשורת. בסיס לקשר
סופרים כבשים ולומדים מהי אהבה אין-סופית.
לא תמיד אני זוכר לאהוב.
לפעמים במקום לספור כבשים אני סופר את הדקות. שואל את עצמי עד מתי זה ימשך, וכמה
זמן היא עוד תמשוך אותי.
בדרך כלל אני מזכיר לעצמי שהיא תמיד בסוף נרדמת.
וזה יקח אולי עוד 10 דקות או 20 לא יותר.
ואני משחרר.
בלי שאני שם לב.
משתרר לו פתאום מן שקט.
שקט שאפשר לשמוע אותו לא רק באוזניים, אלא בכל בגוף.
שקט של נשימות עמוקות וקצובות.
שקט של איברים רפויים
שקט של אהבה אין סופית.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
