לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הפעם האלף - גרסת בתא


השתקפויות, טארות, רישום, רשמים, שיקוף, ילדים, לבד, ביטוי, הארה.

כינוי:  בפעם האלף

בן: 54





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


1/2007

ליטל מיס סאן שיין (מיס סאנשיין הקטנה)






החוייה התרבותית המשותפת שלנו - הורים שעוד לא מעיזים להפקיר את ילדיהם בידיים זרות של בייביסיטר + טלויזיה מנותקת - הסתכמה אמש ברביצת ספה וצפיה בסרט שהורדנו למחשב. אנחנו אוהבים את זה. יושבים קרוב זה לזו ונותנים לרעיונות של אחרים לחדור לתודעתנו יחד. זה מרגיש רומנטי וחגיגי ממש כמו יציאה לקולנוע.

אתמול היה זה הסרט ליטל מיס סאן שיין (מיס סאנשיין הקטנה).
אהבתי אותו וצחקתי בו ויכולתי להרגיש, וגם לחשוב, להתחבר.
אהבתי את זה שבכל הגיבורים יש איזה דפק, אף אחד לא מושלם, אין טובים ורעים. כל אחד לפעמים צודק ולפעמים טועה. לפעמים מקובע לטרוף שלו, ולפעמים מדבר את כל החכמה הפנימית.
אהבתי את זה שהטרוף, שכובל אותם לכשלונות שלהם, ולחוסר היכולת לאהוב,
בסוף גם משחרר אותם, לאהוב את עצמם בדיוק כמו שהם.
זה סרט על אהבה אפשרית, ועל ההכרה שאין טעיות בעולם אלא רק תהליכים של הכרה.
שלבסוף משחררים אותך, ולו רק לרגע קטן אחד.






נכתב על ידי בפעם האלף , 24/1/2007 18:09   בקטגוריות אהבה ויחסים, אופטימי, ביקורת  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 30 פלוס , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לבפעם האלף אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על בפעם האלף ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)