הפעם האלף - גרסת בתא
השתקפויות, טארות, רישום, רשמים, שיקוף, ילדים, לבד, ביטוי, הארה. |
| 10/2007
יוגה - המבחן המעשי
מה קורה כשמילים לא באות? אני יודע אותם, את סדרם ואת משמעותם. חזרתי עליהם ושיננתי אותם, בכתב ובעל פה, והן לא באות. לא הצלחתי לעשות אותם לשלי. אני עומד מול האחרים והם בוהים בי, מחכים למוצא פי והמילים לא באות, תקועות באיזה פקק ריגשי במעלה הגרון היבש. הם מחייכים אלי באהבה אבל בזוית העין אני רואה את כריסטינה שכבר רושמת הערות. האם היא שומעת את פעימות הלב ההולמות ברקותי ? המילים לא באות. ואני פולט חצאי משפטים בלי משמעות אמיתית בשפה לא שלי, במילים לא שלי. שנדחקות במעלה הגרון ונערמות שם.
אני רועד.
הנה גם כאן בדבר הכי בסיסי ואוטומאטי אני נזקק לחסד. עשיתי את כל שיכולתי, ועכשיו אני מחכה שהמילים יבואו מעצמם. אני נעמד. אני רועד וכריסטינה לא מפסיקה לרשום. מה היא רושמת? שאני צריך לקחת קורס בגרמנית?
'עוד שתי דקות' היא מתזמנת. שלושעשרה כבר עברו, אני נושם לרוחה. מקרב את ידי לחזה לאות תודה ומסיים את השעור. אין לי מילים אז אני רק מהנהן לביקורת שכריסטינה מקריאה מהדף שלה. היא מנסה להיות נחמדה, יש לך הרבה פוטנציאל - היא מסכמת. לא תוקעים הרי סיכות בבלון שממילא מפוצץ. מיכאל מסתכל אלי בעיניו הכחולות ומציץ גם הוא בדף הביקורת. השרת עלינו שקט. אל תסתתר מאחורי השקט הזה. אתה בחרת להיות פה, אתה צריך להתמודד עם מה שהבחירות שלך מביאות אליך.
אל תסתתר מאחורי השקט שלך - זה מהדהד בי. אין לי מילים רק קצה של דמעה בזוית העין. זה אני שבחרתי בזה - הוא צודק, ואני לא מעז להודות בכך בפני עצמי, זה אני שבחרתי להיות פה.
המילים חוזרות לאיטן. אבל הבור שהם פערו בי בלכתן עוד מאים לבלוע אותי. החור השחור של האפשרות שלא להיות מסוגל לעשות דבר כלכך בסיסי כמו לדבר. האפשרות לאבד שליטה. מעל לחשכה הזאת זורח לו אור בהיר וידיעה שגם בלי שאדע ואעריך את זה כל רגע שבו אני כן יכול, הוא רגע של חסד נפלא. מתוך רגע של אין מתגלה כל היש.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
