רמי איש אהוב ומוערך שלנו.
לפני קצת פחות משנה, בערב יום הולדתי, יום לפני זאת אומרת, הודיעו לי על פטירתך.
בבלוג כתבתי עוד לפני פטירתך, ברשימת המשימות לכתוב לך מכתב, מכתב אחרון שיהיה לך ממני.
כל הזמן ידעתי שזה חשוב לי לכתוב לך מכתב, בזמן שחלית, שאולי יחזק אותך, מכתב שיראה ממני אמונה בך, שאני מאמינה שתצליח לגבור על המחלה.
על הסרטן הנוראי הזה שתקף אותך בגיל.. כן, יחסית צעיר.
מי האמין שתלך למשפחתי ככה בגיל 60. סבא שלי היה כלכך קשור אליך.
למרות היותך אחיו הקטן, הוא תמיד למד ממך המון. הוא תמיד העריץ אותך, את כישרונך, את הכריזמה, את הידע הרחב, דבר שלשניכם היה משותף. את היוזמה שלך, את הכרותיך עם מליון אנשים שמעריכים אותך.
למרות שמעולם לא היינו קרובים, תמיד הרגשתי שנכנסת לי ללב, או לראש, לא יודעת, איכשהו. נראה לי, שלמרות שלא התראינו הרבה, תמיד הרגשתי קרובה אליך בגלל ההערכה של סבא אליך, ובגלל זה שרק מלהביט בך יכלתי ללמוד ממך כלכך הרבה.
אף פעם לא היה לי באמת קשר אישי איתך. אבל אהבתי לראותך, לשמוע את סיפוריך המרתקים, את תבונותייך,
תמיד ראיתי בך סוג של מנהיג חמוד וחייכן, ואם זאת גם מעט קשוח ורציני, שאני מאוד רוצה ללמוד ממנו.
עם הצחוק של סבא ואותה שנינות והומור קצת דבילים. אולי בגלל זה הרגשתי קרובה אליך, כי תמיד מאוד הזכרת לי את סבא.
אז החלטתי שאכתוב לך מכתב, למרות שבטח לא ראית בי כאחת כזאת שאתה מצפה ממנה למכתב, או למילים מחממות, אבל תמיד הרגשתי אחריות ורצון להשפיע גם על האנשים שלא הכי קרובים אליי במיוחד.
ואתה יודע מה, דחיתי את הכתיבה של המכתב, אולי הרגתשי שהיו לי דברים חשובים יותר לעשות, כמו לצאת לבלות בחופש הגדול או בשביתה או משהו כזה. ואז הודיעו לי שנפטרת, יום לפני שהמשפחה הייתה אמורה לחגוג לי יומולדת, וזה נורא כאב לי. גם עליך וגם עליי, שזה ביום הולדת שלי, שהייתה אמורה להיות כלכך מושלמת, ושכל שנה, כשיזכרו בלידה המשמחת שלי, יזכרו גם במוות העצוב שלך.
ואתה יודע מה? עכשיו, למי אכפת מזה שהאזכרה שלך היא כמה ימים לפני יום ההולדת שלי,
אכפת לי רק מזה שאתה לא תוכל להתקשר ולאחל לי מזל טוב,
שאתה לא תזכה לשמוע את סבא מתכונן לקראת יום הולדתי ה-16 בהתרגשות.
אתה לא זכית להינות מהפנסיה, מהזקנה.
היית בריא רמי, והסרטן הזה הרג אותך.
ואז פתאום חשבתי, בשנה הזאת, כמה שהשתנתי. כמה שאז כנראה הייתי אגואיסטית.
לא כתבתי לך מכתב.
מכתב שייתן לך תקווה, שאולי תוכל לצאת מזה, כי אתה איש חזק וניצחת כבר בכמה מלחמות, אז את המלחמה מול הסרטן תצליח לנצח.
ולא כתבתי לך שהנכדות הקטנות והחמודות שלך צריכות אותך, הגדולה שבניהן בדיוק חגגה בת מצווה, בלעדייך.
ולא כתבתי לך, על הקשר שמעולם לא היה לי איתך, וכמה שאני מצטערת על כך, שלא למדתי והשכלתי מאדם כה חכם כמוך, כמה יכולתי ללמוד, כמה יכולת לספר לי בעצמך, בכריזמה, עם הניצץ שלך בעיניים, והחיוך.
עכשיו נשארו לי ממך כמה זכרונות זעירים, בהחלט לא מספיק.
רמי, אני יודעת שסבא תמיד חושב עליך, בוכה ומתגעגע.
אני יודעת שאישתך בקושי הצליחה לשקם את חייה בלעדייך.
אני יודעת שהילדים שלך שבורים גם אם הם ממשיכים כרגיל,
ואני יודעת שהנכדים תמיד ירגישו בחסרונך.
ואני... מקווה שיותר טוב לך שם בשמיים, שהבראת, שאתה כבר לא סובל מהשיעולים הנוראיים, ומהכאבים, ומהייאוש והחולשה,
שאתה שם אותו רמי שכולם כלכך אהבו,
ושומר על המשפחה שלי מלמעלה.. מלאך המשפחה.
וזהו המכתב שלי אליך, באיחור רב, המכתב האחרון.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
wanna be) special girl)