כשהשמיים יתבהרו מהעננים והשמש תחזור,
אולי אז תביני שעלייך אני מתעקש לשמור.
כשהאדמה תצמיח ניצנים של פריחה,
אולי אז תראי לי, שאותי את צריכה.
כשהגלים ינוחו מליל ארוך של סערה,
אולי רק אז תביני, אולי תביני נערה...
זה פוגע בי יותר ממה שאת מבינה.
אבל כנראה, שאני זה שלא מבין, אה?
דווקא עכשיו כשאת כואבת ועצובה,
רוצה להיות שם בשבילך, תביני שאת חשובה!
את מנסה להגן עליי, אני לא ילד קטן.
אם לא הייתי רוצה, הייתי נעלם כבר מזמן.
אני יודע לאן אני נכנס, ובכל זאת רוצה.
חיוכך שבה אותי, ומראשי לא יוצא.
הדמעות חונקות, למה את לא מתקשרת?
תפסיקי להתעקש, לא רוצה אף אחת אחרת!
מה אני צריך לעשות כדי שתסירי מגננות?
אסכן את חיי, רק כדי לגרום לך לענות.
כנסי לנעליים שלי, תנסי להרגיש-
איך הבן אדם שאת הכי אוהבת, אלייך כה אדיש.
לא רוצה להיות שם רק כשטוב לך ומושלם,
רוצה גם כשאת בבור של עצבות, להיות לך לסולם.
תני לי לכאוב איתך, לגרש ממך את הפחד.
נעבור את זה אני מבטיח, נעבור את זה יחד!
אל תשאירי אותי מדמם מגעגוע אלייך,
זה כמו למות כל יום מחדש בלעדייך.
אני יודע שבכוח להרחיק אותי את משתדלת,
אבל זה לא יעזור,
אחכה בחוץ עם פרח, עד שתפתחי לי את הדלת.
רועי המדהים (כנסו פה לבלוג שלו) כתב בשבילי את השיר הזה,
השיר הזה לא עליי, אבל הוא על ידיד וחברה שלי, שני אוהבים, שמשהו הסתבך בינהם.
היא לא נותנת לו לאהוב אותה, בגלל האנורקסיה, כי היא לא רוצה לפגוע בו, בזה שהיא תהיה מרוכזת בעצמה, היא חושבת שמגיע לו טוב יותר, היא לא רוצה לעשות לו רע.
והיא לא מבינה שהיא לא יכולה לוותר עליו, כי הוא ההסיכוי היחידי שלה לצאת מזה בקרוב באמת.
והיא גם לא מבינה שהיא פוגעת בו רק בזה שהיא מתרחקת ממנו, ושהסיכוי היחיד שלו לאהוב עכשיו, זאת היא.
היא פוחדת מלאהוב.
סיפור עצוב.
זאת הזדמנות להודות לך רועי שלי, תודה, אתה נשמה!
השיר הזה ממש מרגש ומדהים, ורועי פשוט מוכשר, ויודע לגעת בי תמיד בצדדים הכי רגישים ולרגש אותי מאוד.
אוהבת, מעין.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
wanna be) special girl)