מאחורי המסיכה.

קיבלנו מין סוג של.. תעודות סימסטר שני? לפני סיום כתה י', שביום האחרון אנחנו שוב מקבלים תעודות, מין איזה סידור מוזר כזה.

והציונים שלי היו דיי על הפנים.

ואני באמת משקיעה, תמיד אני משקיעה ותמיד מוציאה ציונים מעולים. אבל זהו, נגמרו לי הכוחות. באמת.

נשבר לי הזין מהשנה הזאת, היא כל כך קשה.

וכוסעמק, איך אני אמורה לאזן את כל העיסוקים שיש לי בחיים כשכל אחד חושב שהוא הדבר היחיד שיש לי בחיים,

כמו הלהקה שלי, שהם מכריחים אותנו לא להפסיד אף חזרה בלה בלה בלה כי אנחנו צריכים להתחייב ללהקה כי בלה בלה בלה, משהו כזה.

וכמו הבצפר, שכל מורה חושב שהוא המקצוע היחידי שיש לי ועליו אני צריכה להשקיע את כל הזמן.

וכמו התנועה, ההדרכה שלי, שמצפים ממני להיות איזו מדריכה סופרוומנית כי אני צריכה להשקיע בחניכים, ומעבר לזה, דורשים ממני לעשות דברים שאפילו מתפקידי לא לעשות אותם בתור מדריכה, אבל אלו הציפיות של ההורים החצופים ביישוב והרכזים מהמדריכים.

אז איך אני אמורה לשרוד ת'שנה הזאת ולהוציא ציונים טובים? דיי, באמת שנשבר לי מזה.

יש לי 3 בגרויות השנה, מה שאומר שבחודש האחרון יש לי איזה 3 מתכונות לעשות, וחוצמזה עוד 2 מבחנים במקצועות אחרים, ו2 עבודות שאני צריכה להגיש. ובנוסף לזה יש לי פעולות להכין ולהעביר לחניכים. איך זה יקרה?!

אין לי כוח, אני צריכה חופש.

אהה, ולאלה שהגיבו בפוסט הקודם, החזרתי לכם תגובות.

טוב, אני מודה.

אני מקנאה.

היה לי קשה לראות אותם ביחד מחובקים בל"ג בעומר, לא הצלחתי להסתכל על זה, מייד סובבתי את הראש.

כי.. זה מוזר לי.

אני לא רגילה לזה.

פשוט.. כן. זה עושה מין איזו צביטה קטנה בלב.

אבל אני באמת מאושרת בשבילו. בל"ג בעומר גיליתי כמה שהיא ילדה מתוקה, יפה, צנועה, באמת נשמה טובה.

הכי מגיע לו אותה בעולם, היא מקסימה.

זה פשוט מוזר.

ולא יודעת אם קנאה זאת המילה הנכונה להרגשה שלי.

זו פשוט פעם ראשונה שראיתי אותם.. לא רק מדברים. לראות אותם מדברים כבר התרגלתי, ואני אפילו אוהבת לראות כמה שהם חמודים ביחד.

אבל פתאום ככה בבום לראות אותו שם עליה ראש והיא מלטפת אותו, המישהי הראשונה שמלטפת אותו מאז שאני ליטפתי, זה מוזר.

היה בזה משהו מביך, הסתובבתי אחורה והיה חשוך אז ראיתי זוג ישוב בחובק ביחד ולא קלטתי מי אלה, ובהיתי בהם ואז קלטתי שזה הם אז מייד סובבתי ת'ראש, כי זה פשוט יצא מביך. לשלושתינו אני חושבת.

אני רוצה לשבת איתם ביחד, כשהם מחובקים, ולדבר איתם, ולצחוק, ולהרגיש סבבה בלי שאפחד מאיתנו ירגיש שזה מביך.

אולי עוד יבוא היום הזה בקרוב.