מאחורי המסיכה.

למרות העומס, והלחץ, והקשיים בלימודים, והריבים עם החברים לפעמים, והעצבים שמתרבים בזמן האחרון,

אני ממש יכולה להגיד ש..

אשכרה,   טוב לי. באמת שטוב לי.

וזה כזה כיף להגיד שטוב לך ולדעת שזה נכון.

וזה כזה כיף שטוב לי ואני מאושרת, ואני ממש לא צריכה ורוצה חבר, ואני מאושרת גם בלעדיו, ושאני לא צריכה כל מיני דברים חיצוניים שיגרמו לי אושר,

אני גורמת אושר לעצמי.  אני אוהבת את עצמי, ואני אוהבת את זה.

ולכל אלו מכם שמסיקים מסקנות מהר מידיי, זה שאני אוהבת את עצמי, זה אומר שאני שלמה עם עצמי, זה אומר שטוב לי לחיות עם עצמי ושאני מצליחה לגרום לעצמי לחיות בנחת בלי שמישהו אחר יצטרך לגרום לי לחיות ככה.

זה לא אומר שאני אגואיסטית פתאום, זה לא אומר שאני לא יודעת לאהוב אחרים. אפילו להיפך, אני עוד יותר יודעת לאהוב אחרים, בגלל שטוב לי עם עצמי. ואני לא מתעסקת כל הזמן בצרות שיש לי, ובהרגשות רעות שיש לי עם עצמי, כי כרגע אין לי, אז אני פנוייה יותר בלב ובכלל, לעזור לאחרים ולחברים שלי ולאהוב אותם.