מאחורי המסיכה.

אח שלי בכתה ו'.

כל אחד שפוגש אותו מתאהב בו באותה שנייה.

ילד מקסים כזה.

ילד יפייפייה.

ילד ביישן, שקט, עוזר, חבר טוב ותמיד מלא כוונות טובות.

הייתה לו חברה. הם היו חברים מלא זמן, באמת מלא, יותר משנה.

טוב, כאילו.. תגדירו חברים, אתם יודעים, חברים של כתה ו' זה לא אותו דבר כמונו עכשיו,

אבל כנראה שהוא באמת אוהב אותה.

היום, ביום האחרון שלהם ללימודים, היא נפרדה ממנו.

הוא לא אמר לנו את זה, אבל הוא חזר בוכה הביתה מבצפר ומאז הוא שקוע בחדר שלו, שוכב ובוכה, ומסרב להגיד מילה.

אני מכירה אותו, הבנתי שהיא נפרדה ממנו.

עצוב היה לי לראות אותו כבר שבור ממנה, במיוחד שאני יודעת כמה מקסים שהוא, וכמה שהיא לא מגיעה לרמה שלו בכלל.

אבל המסכן החמוד,    אהב אותה.

אוהב אותה.

לפחות עכשיו הוא חושב שהוא אוהב.

מי יודע, אולי עוד שנתיים, כשיהיה בוגר יותר, הוא יבין שהוא לא אהב אותה, שהיא פשוט הייתה מין איזה קטע מקובלות כזה שלו, אתם יודעים, כמו בכתה ו'. ואולי היא פשוט נורא גרמה לו להרגיש לא שווה כשהיא נפרדה ממנו. ואולי זה שהוא נורא תמים, והיא הראשונה שהייתה חברה שלו, גרם לו נורא לרצות להשקיע ב"חברה הראשונה שלו", להרגיש בוגר, ועכשיו כשהוא בדיוק התחיל לקנות לה מתנות לבת מצווה ולהשקיע, היא נפרדה ממנו.

נקרע לי הלב, נשבר לרסיסים מלראות אותו בוכה ככה.

עיניים ירוקות, גדולות, שתמיד מנצנצות מרוב אהבה, שמחה והתרגשות, הפעם היו מלאות דמעות של שברון, של אכזבה.

פעם ראשונה בחיים שלי, שראיתי את הבחורצ'יק שלי פגוע, פגוע ממש.

היו לו שקיות מטורפות מתחת לעיניים, שקיות המעידות על הרבה שעות של בכי. והוא מסרב להוציא מילה, לספר לנו מה קרה, לשתף.

קשה לי לראות אותו מתמודד ככה לבד, פעם ראשונה בחיים שלו,  בסיפור של אהבה חד צדדית,

כשהוא הצד     שבו לא מאוהבים.

יצאתי למחנה של סופשבוע ולא חשבתי שאגלה על עצמי כ"כ הרבה דברים.

גיליתי על עצמי שיש לי כריזמה מדהימה.

גיליתי על עצמי שאני באמת אוהבת להדריך.

גיליתי על עצמי שיש לי יותר בטחון בחברה ממה שחשבתי שיש לי.

גיליתי שאני לא פוחדת אף פעם להגיד את מה שאני חושבת.

גיליתי, שלא המציאו עדיין את הבנאדם שיוכל לסתום לי ת'פה.

גיליתי שאני פלרטטנית.

גילית על עצמי שיש לי קסם.

גיליתי מה זה אהבה ממבט ראשון.

נשמע קיץ', הא?

נשמע מבטיח..

לא, אני לא אומרת שזו איזו אהבה ממבט ראשון,  פשוט ככה זה מרגיש לי עכשיו.

היום הרגשתי פרפרים בבטן, מין התכווצויות של הלב כשהוא מתרגש, כשהוא אוהב.

ברגע שראיתי אותו, ידעתי שהוא משהו מיוחד.

ישר שמתי לב אליו, מייד כשהוא הגיע למחנה.

הוא לא איזה חתיך או משהו.

אבל לאט לאט, דיברתי איתו, הוא פנה אליי,

וגיליתי  בנאדם מקסים!

רק...  עוד דבר שחשוב לציין.

כל פעם שאני מסתכלת עליו, כל פעם שדיברתי איתו, הוא כל כך הזכיר לי את האקס שלי.

ואולי זה מה שהיה כ"כ מקסים, שהוא היה כמו האקס שלי, רק פנוי.

הוא עזר לי לקשור כל מיני חבלים, ואני כמעט ונמסתי לו בידיים.

כבר הספקתי לחקור את הידיים שלו, שכלכך הזכירו לי את הידיים של האקס שלי, ידיים ארוכות, שריריות יחסית, שחומות, עוטפות, עדינות..

כבר הספקתי לחקור את העיניים השחורות המדהימות העמוקות האלה, שיש לשניהם.

את הריח שלו שכלכך דומה לריח של האקס שלי.

את הקול הנמוך אבל הנעים שכל כך דומה ביניהם.

כבר ראיתי כמה הוא ג'נטלמן, בדיוק כמו האקס שלי.

והדבר ששמתי לב אליו מההתחלה: העמידה שלו, החיוך, ההליכה, שילוב הידיים, הכל.. פשוט בדיוק כמוהו.

אני רוצה אותו.

אני רוצה את שניהם?

אוף, כל כך מבולבלת.

אני לא יכולה עם זה שאני אוהבת אותך.

אני לא יכולה עם זה שיש לך חברה.

אבל הכי, אני לא יכולה עם זה שיש לך חברה ואתה אוהב אותי.

אתה לא אחד כזה, מה קורה לך?

תפסיק. תפסיק להגיד לי כמה השיחות שלנו חסרות לך,

וכמה שאתה מרגיש צורך לדבר איתי הרבה,

וכמה שרע לך אם אתה מרגיש שאני לא רוצה בקשר איתך.

תפסיק, כי זה קשה לי.

אני יודעת שאתה לא אומר את זה מכוונה רומנטית, אתה לא חושב שאני אוהבת אותך, כי הרי נפרדתי ממך לפני שנה וחצי. אבל אני מרגישה שאני עוזרת לך לבגוד בך. בשיחות המשמעותיות שלנו, העוזרות, התומכות, השונות, השיחות שהן כלכך פתוחות וקרובות,  שאני יודעת שאתה לא מקיים אותן איתה, ובגלל זה אני מרגישה שאני עוזרת לך לבגוד בה, שאתה בוגד בה איתי.

זה קשה לי, כי כל מה שאני רוצה להגיד לך כשאתה אומר לי את זה זה שאני מרגישה בדיוק כמוך, ולשאול אותך שאם זה ככה, אז למה אתה פאקינג נשאר איתה? חברים שלך אומרים שאתה אדיוט, כי אתה פשוט טוב מידיי ולא רוצה לפגוע בה.

ואני יודעת את זה גם.

אבל אני רוצה אותך מאושר,

ואיתי תהיה מאושר, אני חושבת.

אני כלכך רוצה לחבק אותך שוב,   אני כלכך רוצה לנשק אותך שוב.

אני מתגעגעת אליך, וזין! לא רוצה אותך בתור ידיד. מתגעגעת אליך בתור חבר.

הוא: ?

אני: הי, מה שלומך?

בסדר..ממש הרבה זמן לא יצא לנו לדבר..זה היה ממש חסר לי..

מה שלומך?

גם לי.. ממש חסר לי..בסדר..

ואז בלה בלה בלה.. בלה בלה בלה... וההמשך:

שמרוב שאנשים רוצים שאני אקשיב ל..מה רע להם, אני לא אומרת מה רע לי.

אהה אוקיי..אממ..וואו..אני יכול ממש להבין כמה זה מתסכל..

כן זה דיי. השילוב של חוסר זמן וזה שגם ככה בדרך כלל אני זאת שמקשיבה..האמת, חוץ מאיתך..

כי אתה שותק הרבה, כאילו..לפחות יותר ממני.

חחח..כן..אבל זה בסדר..אין לי כל כך על מה לבכות..ואני תמיד שמח להקשיב לבעיות שלך ולנסות לתמוך.

תודה.. (: זה טוב לדעת! אין לי יותר מה לבכות מאשר לך.. אני סתם בכיינית.חח

אבל זה טוב שאתה מרגיש שאין לך על מה!!

חח..כן..זה דיי טוב..

זה ממש טוב, אומר שאתה מאושר לא?

אני בסדר..

אוי שיט, עכשיו אני מבינה מה זה לחשוב שהוא יחיד במינו, שבני אדם כמוהו אין עוד, שהוא מדהים בצורה שאין כמוהה, שהוא כל כך יפה למרות שהוא.. לא הכי בעולם, וזה שיש לי כל הזמן את הרצון להיות בקרבתו.

איך אני בכלל יכולתי לחשוב שאלו הרגשה ומחשבה של ידידה?

שיט, עכשיו אני מבינה.

אני אוהבת אותו.ויש לו חברה.

החלטנו לעשות שיחת נפש אחרי הרבה זמן (בהפסקה הגדולה על ספסל מבודד) :

אני:" ___ איך לך עם ___?"

הוא: "אממ.. לא יודע. אנל'א אוהב ת'חבורה שלה, עם כל הבנות הפקאצות האלה. למשל, יום אחד הן צחקו על מישהי כי......."

אני: "בסדר, אבל זאת לא ___, זאת רק החבורה שלה. לי היא נראית שונה מהן."

הוא: "אהה.. לא יודע. (במבוכה גדולה מאוד) היא... יש למשל (שימו לב מההימנעות מלדבר עליה באופן ישיר אלא רק באופן עקיף) קטע שנניח לא אוהבים ת'גוף של עצמך ולא שלמים איתו, אז במקום ללכת לחדר כושר, פשוט לא אוכלים כדי להרזות. ונניח יש כזה 'אני לא מרוצה מהציונים שלי', אז אני אתלונן על זה ולא אשקיע... (מחקה אותה בזלזול). סתם כל מיני דברים כאלו.. פאסיביות כזאת, זה משגע אותי!! כי אני ממש לא כזה! "

אני: "אבל.. נראה כאילו ממש טוב לכם ביחד. אתה יכול לשנות את זה אצלה, לא?"

 הוא: (מתחיל לזוז בצורה של אי נוחות, ואני מכירה אותו, היה לו נורא קשה לדבר על זה) "אהה.. אה.. כן, לא. לא יודע.. וו.. התחלתי להגיד לך פעם.. לא משנה."

ואז העברתי נושא, כי הרגשתי שמאוד לא נוח לו שאנחנו מדברים על הנושא הפרטי הזה שלו, כי הוא מאוד סגור.

הוא לא אוהב אותה. אני יודעת.

הם כבר 3 חודשים ביחד, וזה הוא, כל כך לא מתאים לו להמשיך את זה למרות שהוא מתעצבן עליה ולא אוהב אותה.

אני לא קולטת שזה מה שהוא בחר לעשות.

ידיד שלי שהוא (זה שאני מדברת עליו) הוא חבר טוב שלו אמר לי "הוא לא מבין שככל שהוא יותר מרחם עליה ולא רוצה להפרד ממנה, ככה הוא רק פוגע בה יותר כי גם ככה הוא ייפרד ממנה מתישהו"

וזה נכון. וחבל לי שזה ככה.

למרות שמבחוץ נראה כי הוא מזה מאושר איתה.  נראלי לי שהיא מרימה לו את הבטחון העצמי, אבל זה עד לאהוב.. מרחק דיי גדול אני חושבת.

עצוב לי. אני רוצה שהוא יהיה מאושר.

אני בחיים לא יגרום לו להפרד מחברה שלו, בחיים לא. במיוחד כי היא נערה ממש מתוקה ואני מאוד מחבבת אותה.

אבל בכל זאת, אני מודה, ועכשיו בקול רם- הייתי רוצה שהוא יהיה איתי בכל רגע, והייתי רוצה שהוא ינשק אותי, ואני יודעת שהוא עדיין אוהב אותי.

עריכה:

אממ.. אני מתקדמת.

מתכונת בהיסטוריה: 92 :)

מתכונת באנגלית: 97

הצגה שעשיתי לפני חודש בתאטרון: 98

מבחן בתנ"ך: עדיין לא ידוע, המורה החצוף עדיין לא החזיר לנו.

פרוייקט של הצגה אישית בתאטרון: עדיין לא ידוע, המורה התלהבה. [:

היום בגרות באנגלית, תאחלו לי בהצלחה.

השבוע מתכונת בלשון, אחר כך בגרות בהיסטוריה, ואז נשארת רק הבגרות המפגרת בלשון,

ואז זהו, ביי כיתה י'.     DDD:

אהה ו.. עניתי על התגובות בפוסט הקודם..