אני פוחדת.
ממה?
מהמחשבות שלי!
אני לא ממש נוהגת לספר על ההרגשות האלו אבל אני חייבת לעשות עם זה משהו כי כך אי אפשרת לחיות ואני בסוף יהפוך לפרנואידית.
הקטע התחיל בארך לפני שלוש חודשים בערך לא ספרתי,כשסיפרתי לחברה היא אמרה לי להתייעץ עם היועצת אבל לי זה לא נראה משהו נכון לעשות.
את האמת כשחושבים על זה כל המחשבות עם אפשר לקראו לזה כך התחילו כאשר עבדתי בטור בייביסיטר אצל אישה נחמדה עם ילד מעצבן שלא כיבד אותי ואת מעמצי ,מה כבר יכולתי לצפות מילד בן 4-5.
כל פעם כשאני עושה את השיגרה שלי אני מוצאת סיטואציות מסוכנות שמובילות למוות.מוות.
כל דבר אני יכולה לדמיין אפילו לא זה בא בטבעיות נגמרות במוות.ומה הכי מפחיד זה בא לי בפיטומיות למה לעזזל ?
וזה מתחזק עם כל בן אדם שמת,נרצח או התאבד.בתקופה האחרונה נתאבדו שני אנשים יהיה זכרם ברוך מהעיר שלי אחד שהקרתי לא אישית אבל הייה איתי ביסודי בחתיבת ביניים ותיכון וזה לא ניטפס שעכיו הוא איננו והשני אח של חברה שלי מהשכבה עשה מסיבת פרדה כאילו הוא טס לספרד ונסע לטבריה לבית מלון ושם ירה בעצמו.
כלך ימי הזיכרון המחשה מה אני הראה בפולין בשנה הבאה גורמת לי ככל הנראה למחשבות האלו אני יכולה להסתקל על בן אדם ולחשוב איך הוא ימות בלי שאני רוצה בכלל לחשוב על זה .אוף והמחשבות לא יוצאות לי מהראש כמה שאני רוצה להפסיק אותם אולי זה תקופה אולי זה סתם הלחץ מהבית הספר והבגריוית אולי זה מהדאגה לחבר שלי שנמצא בגבול עזה ומסכן את הטוסיק שלו כדי שנישב בבית ונכתוב בישראבלוג מה אנחנו מרגישים.
אין לי תשובה למה שאני מרגישה מקווה שזה יעבור ואני יתחיל לחשוב על חיים ולא על מוות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Happy Person ?!