Sometimes I feel like life's a car wash.. and I'm on a bicycle

כל כל כך רע..

צדק מי שאמר שצרות מגיעות בצרורות...

אני חיה עם ההורים שלי כבר 19 שנה, ורק היום בבוקר, בפעם הראשונה קלטתי כמה שאבא שלי בלתי נסבל...

אין לי הגדרה אחרת..

הוא פשוט נוראי..תמיד ידעתי שמערכת יחסים של ההורים שלי דיי דפוקה...

שמשהו לא בסדר.. הרי אבא שלי בכל זאת ישן על הספה בסלון כל לילה, מה שלא ניראה כל כך תקין.

ובתור ילדה תמיד פחדתי שההורים שלי יתגרשו. כי מן הסתם כל ילד רוצה שההורים שלו יהיו ביחד..

אבל היום בבוקר, זו הייתה הפעם הראשונה שבאמת חשבתי לעצמי "איך היא סובלת אותו?"

הוא פשוט דיבר אליה כל כך מגעיל... התלונן על זה שהיא מגיעה כל יום מאוחר הבייתה מהעבודה שהיא "אורחת בבית" "לא יודעת מה קורה עם המשפחה שלה"

בשלב מסוים פשוט יצאתי מהחדר ואמרתי לו שיתחיל לדבר יפה או שיסתום ת'פה. כי אני שומעת הכל והוא מדבר פשוט מגעיל..

חזרתי לחדר והלכתי לישון. הוא סתם.

וזה הורג אותי.. לראות איך הוא יודע להעביר ביקור על כולם, חוץ מעצמו.

הוא באמת בטוח שהוא מושלם. הוא לא רואה את כל הטעויות שלו, את הבעיות שלו... אצלו הכל בסדר..

זה שכל המשפחה שלו לא מדברת איתו לא אומר כלום, זה הם דפוקים, הוא בסדר.

יופי.. אז אתה חוזר הבייתה ב5 או ב8, יושב על המחשב כל היום או רואה חדשות, אתה מאד יודע מה קורה עם המשפחה שלך.

הגעתי למצב שאני באמת חושבת כרגע שאולי יהיה לה יותר טוב בלדיו. לכולנו..

אפילו דיברתי איתה על זה..

היא אמרה שהיא גם חושבת על זה לפעמים...

אבל גם אם היא הייתה רוצה עכשיו, היא לא יכולה להתמודד גם עם זה עכשיו, בגלל ההורים שלה..

מסתבר שגילו גם אצל סבא שלי סרטן עכשיו, וגם סבתא שלי עוד נלחמת..

ואני................... אני מרגישה כאילו הכל מתפורר לי בין הידיים.

כולם הולכים, כולם עוזבים.

ואני נשארת לבד...

ואני כל כך צריכה אותו עכשיו... רק שיחבק אותי.. בלי להגיד כלום..

רק להיות במיטה שלו, ושיחבק אותי עד שאני ארדם..

רק שיהיה שם בשבילי... אבל הוא לא.. כמו שתמיד הוא לא היה שם כשהייתי צריכה אותו..

i need a sign

let me know you're here.....