שלוש שנים של צביעות בלתי פוסקת.
של שקרים, בגידות, ריכולים, העמדת פנים.
אם אראה בארכיון את כל אותם הפעמים שכתבתי עליך...
אראה כי רוב הבלוג נכתב מפאקינג מעשים שאת עושה..
ומאיפה באה הרחמנות כל פעם מחדש לסלוח...?
זהו. נגמר.
אותו לילה שהפך לאבדה, לך, לי, ולשאר חברותיך.
אחרי שלוש שנים של חברות, שהייתי לצידך ברגעים הכי קשים, שמחים,ומה שביניהם.
לעולם לא עשיתי לך משהו רע, להיפך- תמיד היתי שם בשבילך.
לשבת מולך באותו לילה, ולשמוע מילים כה כואבות עלי, שיוצאות מפיך.
זהו. אותנו איבדת, אותי איבדת. ואם כל הצער והכאב, את כ"כ בת זונה.
וכעת נשארת לבד, עם התנהגות כזאת את לא ראויה לאיש.
דרך צלחה יקירתי, עלי והצליחי. והפעם בלעדיי.
חברה זו מישהי שמכירה את כל המגרעות שלך, ועדין נשארת חברה שלך.
ולא כזאת שהולכת ומרכלת מהצד..
תתביישי לך ילדה רעה :X
פויה.
לאבד חבר
זה להרגיש
שהעולם כבר לא מסתובב
שהכל נעצר
ללא סוף
וללא נקודת התחלה.
למרות שכבר תקופה ארוכה, לא החשבתי אותך כ-חברה.
ואולי מילותיי פוגעות, אך את האישיות כבר הספקתי להכיר, ולהדחיק אותך היתה המטרה.
כי ההתנצלויות נגמרו, לפתוח דף חדש, זה כבר רק בספרים.
אז טוב לי, טוב לי לחיות בידיעה שהחברות האמיתיות הן אלו שבאמת אכפת להן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
