סגירת מעגל.
נעמדת שם, בוהה בלבנה, מתכננת כל פרט ופרט.
מרגישה את הפחד משתלט על גופה, ממית כל פיסה קטנה שעוד נשארה.
מצטיידת ברכושה הפרטי, במכתב להוריה.
מתחזקת בכוח נפשי רב, וידיעה שזהו הלילה- ומכאן אין דרך חזרה,
החלטה של מספר שנים מן סגירת מעגל.
השעה מתקרבת ליעדה, עוד נשיקה אחת , וחיבוק אוהב
להרגיש נאהבת פעם אחרונה.
אך למישהו זה אכפת, עצם היותה כאן, גורמת לו כ"כ הרבה אושר,
נשברת, מעצם העובדה שמעולם לא היתה חזקה כ"כ,
ובכל משמעות המילה, כזאת חלשה, כבר אין לה את אותה הבטחה
פעם אחר פעם שומעת להם, נכנעת לו בתקווה לאמת מכל מילה היוצאת מפיו.
אך התקווה נשברה מעצמה, ממלאת אותה בדמעות של אובדן.
אולי זה לטובה, אולי היתה צריכה להקשיב מלכתחילה..
היא עדין כאן... נטלת על תקוות אחרים,
תלויה בו כ"כ, הרי הוא זה שהציל אותה ממבוי סתום,
מדרכים אפלות ללא יציאה עצמית.
"ביחד נתגבר על הכל".
יש אנשים שצריך לוותר עליהם, לא כי אתה לא אוהב אותם , אלא כי הם ויתרו עליך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
