-Time Of Your Life-

 תגיד שאני אכזרית,

תגיד שאני חלשה,

תגיד שאני עצלנית,

תגיד שאני רעה,

תגיד שאני טיפשה,

תגיד שאני מגעילה,

תגיד שאני כפוית טובה,

תגיד שאני אגואיסטית,

תגיד שאני חסרת טאקט

תגיד שאני אנוכית

תגיד שאני קנאית

תגיד שאני חסרת סבלנות

תגיד שאני לא סובלנית

תגיד שאני עקשנית

תגיד שאני משעממת

תגיד שאני עצבנית

תגיד שאני צבועה

רק אל תגיד שאני שקרנית, כי אני לא אעמוד בזה.

מעין נובע החוסר אמון הזה ?

למה הוא לא מאמין לי ?

:| היתי כ"כ בסדר.

אולי אין דבר כזה כמו חברים טובים וחברים רעים- יש רק חברים,

אנשים שניצבים לצידך כשאתה נפגע, ועוזרים לך לא להרגיש לבד- אולי כדאי לחיות למענם,

אולי כדאי אפילו למות למענם. אם זה מה שנגזר, אין חברים טובים ואין חברים רעים.

רק אנשים שאתה רוצה, שאתה צריך להיות איתם. אנשים שיבנו את ביתם בתוך ליבך.

אש אש מדורה תחתונים וחזייה ( :

ל"ג בעומר 2008- התחלתי במוזס...

לאכול קצת לפני. (לא אסמוך על זה שאמצא מקום לאכול בו אח"כ)

ומישם למדורה..(לא ארגנו שום דבר, סומכים על אחרים...) באיזה חורשה אפלה במעמקי קריית אונו.

היה נחמד, לי אישית, לא יותר מיזה. ( חוסר המצב רוח, הרס קצת. היתי עצבנית מישום מה..אוף.)

בכל אופן, היה מצחיק.

עם ילדים שלא ראיתי מעולם, אבל היה נחמד, נו, אי אפשר להגיד שלא.

אם אשאיר את הכעס מאחור, היה אחלה, אחלה אווירה, אחלה ילדודס..

העיקר להעביר את החג, עם מדורה, מנגל, שתייה, צחוקים..השעות עברו מהר. (; להית'...חג שמח לכולכם.

ילדיי הבית של תמר, ומקומיי קריית אונו- לא שילוב מנצח.

וכתבתי פוסט, פוסט ארוך ואמיתי.

הבלוג לא אנונימי ופרטי.

אשמור את הכתיבה בתקיית הקבצים שלי, אולי ביום מן הימים...אעלה אותו.

במלא אף אחד לא מתעניין.

אין מצב!

שלחתי לצה"ל בקשה לדחות את הגיוס.

" לצערנו, לא ניתן לדחות את מועד גיוסך עקב צרכי צבא".

F-U-C-K

הבגרות האחרונה : 14-7

תאריך הגיוס: 21-7

פאקינג שבוע.

כ"כ לא!

צריכה חופש.

צריכה מנוחה,

רוצה לטוס לחו"ל,

לראות עולם,

רוצה לעבוד,

רוצה להיות עם חברים,

להיות עם השפחה,

להספיק דברים שדחיתי בגלל כל הבגרויות,וההתעסקויות למיניהן סביב הלימודים.

פשוט לנוח..לפני עוד מסגרת של שנתיים..

עצבנית..כ"כ...........ביי.....

אנסה לערב פרוטקציות.

תחזיקו אצבעות.

וכמה שזה לא קשור הנה ..... זה רק ניגוד, שיעלה קצת מצב רוח (: ..........למה? , כי אני יכולה.  פורימון 2008

הנה הן באות, הנה הן באות...האדומות...תראו את הבנות על הדשא:

60 שנה למדינת ישראל.

וואו היה מטורף!

מנקודת מבט שלי, להעביר לילה עם קבוצה של ילדים שאין בנינו כ"כ קשרים משמעותיים,

ולאחר חששות, שלא אמצא את עצמי שם... במילה אחת היה נהדר!.

לא אפרט מה היה, נעשה, התנהל. אך בקיצור :         

עריית ת"א- שיחקתם אותה.

טוב נו, זה ברור שהאנשים הם אלו שעשו כ"כ שמח בכיכר, הילדים שהכניסו שמחה וצחוקים,

אבל כמו שאומרים- כל ישראל חברים. היה כייף, מעייף ,משעשע, וכמובן מצחיק. ( ;

ריקודים, בירות,וודקה,זיקוקים מרשימים (הרגשה של 'סוף העולם הגיע'..), דאחקות,מצב רוח טוב...מה צריך יותר מיזה?

כייף אדיר. נהנתי. ויום לאחר מכן, מופע מטוסי צה"ל בשמי חוף ירושלים..גם- מעניין,מהנה, רועש, המוני, חוויה! (החלמה מהירה לפצועים..).

ובערב- על האש, (ילדודס..- היה כייף.3>)

אז למרות המדינה הלא מי יודע מה שלנו, ולמרות כל הבעיות שמתנהלות בה,

"ארץ ישראל שלי יפה וגם פורחת מי בנה ומי נטע –כולנו ביחד".

מזל טוב.

ומכאן והלאה- שנה הבאה : יום העצמאות על מדים, חיילת צה"ל.

אולי זה יהיה שונה, אולי זה יהיה אחרת.

נלקח מבלוג:

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=534368&blogcode=9145440