והמילים שלך נשמעות כ"כ אמיתיות,
מלוות בכ"כ הרבה אימה ופחד,
היכולת להגיע לעוצמה כזאת, כלפיי ... ניראת כ"כ הזויה, כ"כ לא מקושרת לחיים.
איך, פשוט איך, הכל בא לך בטבעיות כזאת (?), הרס עצמי. קללות. פגיעות. השפלות.
מעבר לשפופרת, על סף דמעות, ברקע צעקות, ומעבר לזה אינני שומעת דבר.
המילים נעשות כ"כ פגיעות, דוחפות עוד דמעה ועוד דמעה כלפי מטה,
מדחיקה כל מילה ששומעת, כי אין לי עוד את הרצון לסלוח,
ומעבר לרצון, אחרי כל המאמצים והניסיונות, והאכפתיות האינסופית שיש לי כלפיך...
כל אלו אינם מאפשרים לי להמשיך הלאה, בידיעה שכל דבר קטן יגרום להשפלה כה גדולה.
פוגע עם ידיעה מראש, - וגאווה. מודע לכל מילה שיוצאת מפיך, ולא מהסס לומר דבר.
נראה כ"כ שובה, כ"כ מה שאני רוצה, מצליח להקסים את כולם.
יכול להיות כ"כ טוב, כשאתה רוצה.
תשלוט על עצמך כבר,
נמאס לשמוע את המילים האלו מידי יום.
כמה שכאב מילולי, יכול להיות הרבה יותר פוגע מכאב פיזי.
זה לא מגיע לי.
פשוט לא.
L
לוותר לעצמך משמע להרוס לעצמך.
לבשתי את השמלה האהובה עליך,
שקנינו יחד, "את ניראת איתה כמו נסיכה" אמרת,
הבאתי לך מתנה, לאייפוד החדש שלך.
סובבתי עולמות כדי להגיע אליך
לעוד שעות מועטות מהלילה הקודם..
נתת לי להרגיש כ"כ מושפלת.
"את אטומה כמו קיר".........במבט מושפל ובכי.. חזרתי הביתה.
-
" אם תרצה אותי -אני כאן
זוכרת אותך היטב
זוכרת עד שכואב ,-יותר מדי
אם תרצה אותי אני באה
חושבת עליך הרבה ........."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
