כל המועקות חלפו וזכרם לא נשאר, הראש מורם בגאווה והעיניים בוחנות את העתיד בקפדנות,

ובין כל זרמי החיים, ניצוצות קטנים של אושר מאירים מנהרה נטושה ומחניקה.

אתמול, 20.10, אני וגלב חגגנו שנה מאז אותה נשיקה ראשונה בדואר, שלא אני ולא הוא לא יודעים בדיוק איך היא נוצרה.

בשביל לציין תאריך נחשב זה, נסענו לצפון, לגן השלושה שבסחנה. המקום מדהים ביופיו, עצים ירוקים ומי אגם צלולים, מקום טבעי ושקט בלב כבישים מהירים ורועשים.

שעות על גבי שעות בילינו שם, אוכלים, שוחים, הולכים מכות, שוכבים על הדשא או נרדמים אחד על השני בתנוחות שנוגדות את חוקי הטבע.